גאולה, משיח, מלחמת גוג ומגוג, מחיית עמלק ,אליהו הנביא, בית המקדש השלישי, יום הדין, עולם הבא, גילגולים, תחיית המתים על פי מקורות ביהדות. הזמן עכשיו.






חלק א

א. יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו
ב. איסור דחיקת הקץ
ג. איסור חישוב הקץ
ד. עינייני קץ הגאולה
ה. מלחמת גוג ומגוג
ו. ביאת אליהו
ז. מלך המשיח
ח. ימות המשיח
ט. בית המקדש השלישי
י. ביטולו של היצר הרע באחרית הימים
יא. בעלי החיים באחרית הימים
יב. מצוות בטלות לעתיד לבוא
יג. תחיית המתים
יד. חורבן העולם באלף השביעי
טו. בירורים
א- כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כרי סעדיה גאון, רמב"ן ועוד, - אשר חישבו את הקץ טעו בחשבונם
ב- רבי עקיבה, התנא האלוקי, הכריז וקרא על בר כוזיבא "דין הוא מלכא משיחה", כיצד אירעה טעות כה מרה לגדול חכמי ישראל
ג- האם תהיה ידיעה מוקדמת, כל שהיא, מביאת המשיח
ד- האם גם המשיח המיוחל - משיח בן דוד - יתקל בפיקפוקים ובספיקות, כשם שנתקלו משיחי השקר למיניהם
ה- אימתי המשיח נעשה למשיח
ו- האם ידוע למיועד להיות משיח על יעודו זה



חלק א
חלק ב
חלק ג
חלק ד

קישורים
הזמן

התחלה | כרך א | כרך ב | כרך ג | כרך ד | קישורים | הזמן

פרק ד

ענייני קץ הגאולה

"ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהם ולברר וללבן עד עת קץ, כי עוד למועד" (דניאל י"א, ל"ה).

קץ הגאולה

שני קיצים לה לגאולה, האחד אם זכו ישראל, והשני אם לא זכו.

הראשון הוא קץ נגלה, והאחרון קץ נסתר. "זכו - אחישנה" 1 , למתי, ל"היום, אם בקולו תשמעו" 2 . "לא זכו - בעתה " 3 , ואימתי הוא, "כעורים נגשש באפילה, ואין לידע קץ הגאולה" 4 , כי על כן "ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתן" 5 .

הסתרת הקץ

כתב המהר"ל מפראג 6 , כי מה שהסתיר הבורא את קץ הגאולה, הוא, משום שגילוי הקץ יש בו עצמו גאולה, כי מי שיודע מתי יגיע זמנו לצאת מן הגלות, כבר מעתה מרגיש כאילו הוא נגאל, ואילו הקב"ה חפץ שבני ישראל יחושו את הגלות 6 א.

ידיעת הקץ הנסתר

ההיה מי אשר ידע את הקץ ד"בעתה", הוא הקץ הנסתר, נחלקו בכך חכמינו:

יש מהם שאמרו, כי קץ הגאולה ד"בעתה", לא נתגלה לשום בריה אלא כמוס הוא בלבו של הקב"ה, "שנאמר, כי יום נקם בלבי, ושנת גאולי באה 7 . א"ר יוחנן, ללבי גליתי, לאבריי לא גליתי. ר"ש בן לקיש אמר, ללבי גליתי, למלאכי השרת לא גליתי" 8 .

מאידך, יש שסברו כי אמנם היו יחידים אשר נתגלה להם קץ הגאולה הנסתר, אך הקב"ה השביעם לבל יגלוהו 9 .

מיודעי הקץ הנסתר

הנביאים: "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" 10 . בגמרא 11 מבואר, כי שש שבועות השביע הקב"ה את ברואיו, ובכללם שבועה שלא יגלו נביאי ישראל 12 את הקץ שנתגלה להם.

יעקב: "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים" 13 , אמרו חז"ל, 14 "ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין 15 ונסתלקה ממנו שכינה" 16 , הרי שיעקב מיודעי הקץ היה 17 , אלא שחזר הקץ ונתכסה ממנו 18 .

יוסף: יש אומרים כי אף ליוסף נודע קץ הגאולה 19 .

דניאל: יש אומרים כי אף דניאל מיודעי הקץ היה 20 . ויש חולקים 21 . ויש סוברים כי אף דניאל כיעקב, בתחילה נתגלה לו קץ הגאולה וחזר ונתכסה ממנו 22 .



הערות

1. סנהדרין דף צ"ח ע"א.

אלא שיש לנו לברר מה המה הזכיות הנצרכות לשם החשת הגאולה. בזוהר הקדוש (פרשת ואתחנן) מבואר שהקב"ה אומר "הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה" בלא זכות ובלא מעשים טובים, אבל רפואה אחת יש: לכו "השקו הצאן", עיסקו בתורה, שתהיו מושקים ממי התורה, "ולכו רעו" למקום מנוחה למקום טוב וכיסופי נחלתכם. (וזה לשונו, "קב"ה אמר: הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכו ובלא עובדין דכשרן. אבל אסותא חד - לכו השקו הצאן, השתדלו באורייתא דאתשקייו מימי אורייתא, ולכו רעו לאתר דנייחא לאתר טבא וכסופא דאחסנתיכון").

וכך מבואר במסכת סנהדרין (צ"ט ע"ב) בשם רבי לוי, שכל העוסק בתורה לשמה "אף מקרב את הגאולה". וכן הוא במסכת בבא בתרא (ח', ע"א): "גם כי יתנו בעמים עתה אקבצם". אם רוב ישראל יהיו שונים ועוסקים בתורה כשיגלו בין העמים, בקרוב אקבצם.

ובאליהו זוטא (פרק י"ד) איתא: "אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטלטול ולא מתוך הטירוף ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר, ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש".

ובתרגום שיר השירים (ז', י"ד - ח', א') מבואר, שכאשר ירצה ה' לגאול את עמו מהגלות, יאמר למלך המשיח: כבר נשלם קץ הגלות וזכות הצדיקים עלה לפני כריח בשמים, וחכמי הדור קבועים על שערי מדרש, עוסקים בדברי סופרים ודברי תורה, עתה קום קבל מלכות שגנזתי לך. ובעת ההיא יתגלה מלך המשיח לכנסת ישראל, ויאמרו לו בני ישראל: בוא תהא עמנו לאח, ונעלה לירושלים ונהא יונקים עמך טעמי תורה. (וזה לשונו: יוכד יהא רעוא מן קדם ה' למפרק ית עמיה מן גלותא יתאמר למלכא משיחא כבר שלים קץ גלותא וזכות צדיקיא אתבסם קדמי כריח בלסמון וחכימי רריא קביען על תרעי מדרשא עסקיך בפתגמי ספריא ופתגמי אורייתא כען קום קבל מלכותא די גנזית לך. ובההיא זימנא אתגלי מלכא משיחא לכנישתא דישראל ויימרון ליה בני ישראל אתא תהא עמנא לאח ונסק לירושלים ונהי ינקין עמך טעמי אורייתא").

ובזוהר חדש (פרשת בראשית) מבואר, שר' יוסי בן חלפתא היה יושב לפני ר' יצחק. אמר לו: וכי שמע מר על שום מה התרחקו ימות המשיח מגלות זו? אמר לו: לא התרחקו ימות המשיח מגלות זו אלא על ביטול תורה. (וזה לשונו : "ר' יוסי בן חלפתא הוה יתיב קמיה דר' יצחק. אמר ליה: מידי שמיע ליה למר על מה אתארך יומא דמשיחא מן גלותא דא? אמר ליה: לא אתארך יומא דמשיחא מן גלותא דא אלא על בטול אורייתא").

עוד מבואר שם, כי כל אחד מארבעת הגליות שגלו ישראל, נגאלו ממנו בזכות אחד, מהגלות הראשונה נגאלו בזכותו של אברהם אבינו, מהגלות השניה נגאלו בזכותו של יצחק, מהגלות השלישית נגאלו בזכותו של יעקב, והגאולה מהגלות הרביעית תלויה בזכותו של משה, ולזה נתארכה הגלות כי כל עוד שאין עוסקין בתורה אין משה חפץ לגאול עם בטלנים מן התורה, וזה לשון הגר"א (נתקו"ז): "ג' גליות נגאלו ע"י זכות אבות, וגלות הזה כנגד משה, ולכן יגאלו בזכות התורה, ובגלות בתראה יהיו כל הנפלאות בתורה ויתבקע ימא דאורייתא". וכן מבואר בדרך עץ החיים לרמח"ל: "וכל הגלות והחרבן הוא בעוון ביטול תורה. ובוכות לימוד התורה נזכה לגאולה השלימה ולבנין בית המקדש בב"א".

ואיתא בפסיקתא זוטרתא (פרשת ואתחנן): "כשם שעשה לאבותינו במצרים, שנאמר, השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי . הקדים מתן תורה ליציאתם ממצרים, לומר לך, שלא הוציאם ממצרים אלא כדי לקבל את התורה, כך אין נגאלים מן האומות אלא בזכות התורה".

עוד נאמר במדרש תנחומא (פרשת תרומה ז'): "בזכות מה מושל מלך המשיח, בזכות התורה שישראל יגעים בה, שנאמר, לוחות אבן כתובים באצבע אלקים". ובמדרש תלפיות איתא: "אם למדתם את התורה קוו לאליהו". ועל הפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". דרשו דורשי ,ישומות: "ציון במשפט תפדה" בגימטריה תלמוד ירושלמי, "ושביה בצדקה" בגימטריה תלמוד בבלי.

וכאשר התכונן החפץ חיים לעלות לארץ ישראל, פנה אל המוני בית ישראל בבקשה אחרונה: "בקשתי האחרונה, בהפרדי מאתכם, היא על דבר חזוק התורה והישיבות. והנני מזכיר לכם את הנבואה האחרונה של אחרון הנביאים שקודם הבטחת 'הנני שולח לכם את אליה הנביא' דרש מאתם 'זכרו תורת משה עבדי', באשר זהו יסוד ועיקר חייהם וזכותם לגאולה שלמה". ובהזדמנות אחרת אמר: "כל מי שנגע יראת ה' בלבו, ומאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, צריכים אנו בכל עוז להכין את עצמנו לביאת משיח צדקנו כל אחד כפי יכלתו, הן במקרא, הן במשנה, והן בגמרא, כדי שנזכה לגאולה שלמה אמתית, ושנוכל לקבל פני משיח בשמחה".

גורם גוסף להחשת הגאולה מצינו בחז"ל: "ר' לוי אמר, אילו היו ישראל עושין תשובה אפילו יום אחד מיד הם נגאלין ומיד בן דוד בא, מה טעם, כי הוא אלקינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, היום אם בקולו תשמעו" (מדרש שה"ש פ"ה, א'). וכן איתא במדרש (שמו"ר נ"ה, ט"ו): .'אם עושין תשובה אפילו יום אחד אני מביא אותה שלא בעונתה, הוי, היום אם בקולו תשמעו", וזה לשון הרמב"ן (ויקרא כ"ו, ט"ז): "הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותינו זה ולגאולה שנגאל ממנו, כי הסתכלנו תחלה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה". ועיין לדברי הג"ר חיים מפרידבורג (ספר החיים, ס' גאולה וישועה, פרק ז') שכתב: "אנו רואים שמשה לא הזכיר נחמת הגאולה אחר תוכחת משנה תורה, כדרך שהזכיר אחר תוכחת תורת כהנים, וכ"ז שאע"ג שוראי שביאת המשיח הוא אמונה אמתית, מ"מ חלילה שיפול בשביל זה אמונת ישראל כדרך שיפול אמונת הנוצרים בשביל זה, והן יקטלנו בגלות לו נייחל, שכך נצטווינו לעבדו בכל נפשינו ובכל מאודינו, גם לא הזכיר משה בתוכחה ההיא רק גאולת התשובה, שנאמר ושבת עד ה' אלקיך וגו', אבל הגאולה של בעתה אחישנה לא הזכיר משה, לפי שמדבר על הדור שנחרב הבית בימיו, שנאמר, והשיבך ה' באניות וגו', ואותו הדור ידעו שהוצרכו להתייאש מן הגאולה של בעתה אחישנה... והזהיר אותם משה שאעפ"כ יעמדו באמונתם לפי שאין האמונה תולה בזה, כדפרשתי, וגם עדיין נשאר לפניהם גאולת התשובה", גם הצפיה לגאולה בכוחה להחיש את גאולתן של ישראל: "דור שהוא מצפה למלכותו מיד הם נגאלים שנאמר ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם" (ילקוט שמעוני, איכה). וכן איתא בילקוט תהלים (רמז של"ו), "אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי [התקוה והצפייה] כדאי הם לגאלה בשכר הקיווי, ועיין בספר מדבר קדמות לחיד"א (ערך קיווי) שביאר על פי זה את שאנו אומרים בתפלה "את צמח דוד", כי לישועתך קוינו כל היום", מבקשים אנו מאת הבו,רא "את צמח דוד עבדך..." וכי תימא שאין לנו זכות, מכל מקום - תצמיח, מדוע? "כי לישועתך קוינו" יש לנו הקיווי, ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו.

וכך הוא בספר הכוזרי (מאמר ה' פכ"ז): "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. רוצה לומר, כי ירושלים אמנם תבנה - כשיכספו לה ישראל בתכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה".

ועיין בפרק א' שביארנו עפ"ז מה שכתב הרמב"ם בפרק י"ט מהלכות תענית הלכה י"ט: "כל הצומות האלו עתידין ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה, שנאמר, כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". ויש לתמוה, וכל כך למה, הרי די בכך שימים אלו יחדלו מלהיות ימי אבל, ומדוע יהיו גם לימים טובים. אלא היות וחזון הגאולה פעם בחוזקה, בעם ישראל, בימים אלו יותר מבשאר ימים, נמצא, שימים אלו היו אמצעיים לגאולה, כי על כן התקוה והצפיה לגאולה מקרבת את הגאולה, ובדין הוא שנשיש ונשמח בימים השותפים לגאולה.

וכה סיפר מרן החפץ חיים זצ"ל, שכאשר עזב הגאון רבי יוסף דובער זצ"ל את סלוצק והתיישב בוורשא, באו שלוחים מבריסק והביאו לו כתב רבנות משם וביקשוהו שיואיל לקבל עליו את המשרה הרמה הזו, אבל הגאון סירב לקבל את ההתמנות באומרו שאיננו רוצה יותר לשמש ברבנות. כששבו השלוחים ריקם, החליטו לשלוח פעם נוספת אנשים נכבדים ורמים מאלה, והיתנו במפורש עם השלוחים, שאם גם עתה ימאן ויסרב, אזי יאמרו לו בזה הלשון: "ידע נא רבינו, כי שלושים אלף יהודים יושבים ומחכים לו", כשמוע זאת מיד ענה: אם שלושים אלף יהודים מתכים לי עלי לנסוע לבריסק למרות רצוני, ציווה למשרתו לתת לו את האדרת ולהכינו לנסיעה לבריסק, סיים מרן החפץ חיים ואמר: אם הגאון מבריסק, כששמע ששלושים אלף יהודים מחכים לו, לבש בגדי שבת ונסע לבריסק אף נגד רצונו - ק"ו בן בנו של ק"ו, אם יראה משיח צידקנו שכל ישראל מחכים לו . שלא ישיב ריקם פניהם של כלל ישראל ויבוא אע"פ שלא הגיע זמנו. פעמים רבות היה החפץ חיים מדגיש: "יותר משאנו רוצים שיבוא, רוצה הוא לבוא, ברם, הוא לא יבוא אלא אם כן כל ישראל יחכו ויצפו לו".

2. תהלים צ"ה, ז'. והכי איתא בגמ' סנהדרין (צ"ח ע"א): "ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו...

אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שייליה לדידיה, והיכא יתיב, אפיתחא דקרתא, ומאי זמניה, יתיב ביני עניי סובלי חלאים... אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, אמר ליה לאימת אתי מר, אמר ליה היום, אתא לגבי אליהו... אמר ליה הכי אמר לך היום אם בקולו תשמעו".

3. סנהדרין דף צ"ח ע"א.

והאם גם על מנת להגאל בגאולה דבעתה נצרכות זכיות כל שהן, עיין גמ' סנהדרין דף צ"ז ע"ב בפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ברש"י ובמהרש"א שם.

והכי איתא במדרש תנחומא: "רבי שמעון אומר בין עושין תשובה ובין אין עושין תשובה, כיון שהגיע עת הקץ מיד נגאלין, שנאמר, אני ה' בעתה אחישנה". וכן איתא במדרש רבה (שמות כ"ה, ט"ז): "אמר רבי יוחנן, אמר הקב"ה לישראל, אע"פ שנתתי קצבה לקץ שיבוא, בין עושין תשובה בין שאין ששין תשובה, בעונתה היא באה'.. עוד אמרו שם (שמו"ר ל', כ"ד): "אפילו אין בידכם מעשים עושה הקב"ה בשבילו, שנאמר, כי קרובה ישועתי לבוא".

וכך הוא בזוה"ק (פ' אחרי מות ס"ו) וזה תרגומו: למדנו, בכל זמן שישראל הם בגלות אם הם זכאים הקב"ה מרחם עליהם להוציאם מן הגלות, ואם אינם זכאים מעכב אותם בגלות עד הזמן ההוא שנגזר, וכשיגיע הזמן והם אינם ראויים להגאל הקב"ה משגיח לכבוד שמו ואינו שוכח אותם . וזכרתי את בריתי יעקב.

ובמדרש תהלים (מז) איתא: "ולמה כתיב למעני למעני שתי פעמים, אמר הקב"ה, כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגויים, הה"ד, וידעתם כי אני ה', אף מאדום איני עושה אלא למען שמי, שנאמר, ויושיעם למען שמו". וזהו שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה".

וזה לשון האור החיים הק' (ויקרא כ"ה, כ"ח): "ואומר, ואם לא מצאה ידו די השיב, פירוש, ואם יראה האדון, כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותינו למעלה ראש, ואפס בהם כח הסבל, "והיה ממכרו עד שנת היובל" שהוא הזמן המוגבל לגאולה בעתה ואז "וזא ביובל ושב לאחוזתו" כי ח הגלות ישגו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".

מדברי בעלי התוספות (פרשת בהר כ"ה, נ"ד) עולה שהגאולה דבעתה תהא בזכות שלא עבדו ישראל עבודה זרה "אם לא יגאל באלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שלא יקיימו המצוות, מכל מקום לא אניחם בגלות, אלא, ויצאו בשנת היובל, על מה אנו נגאלים בלא קיום המצוות, שהרי מכל מקום קיימו דיבור לא יהיה לך אלהים אחרים". ועיין רש"י עה"פ בדברים (ל"ב, י"ב) "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר" שכתב: "רבותינו דרשוהו על העתיד".

וכן מבואר בתקוני הזהר (קמ"ו): "וישראל דאינון מסטרא דההוא נער או מכרסיא קדישא אע"ג דהוו מחוייבין בכמה חובין, כמה דאמרינן, אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב, אתמר בהון, 'אם רעה בעיני אדוניה אשר לו יעדה', ועם כל דא, 'והפדה', בגלותא, 'בבגדו בה', בגין דבגדו בעבודה זרה".

4. סליחות ערב ר"ה וערב יו"כ.

5. סנהדרין דף צ"ט ע"א. וזה לשון החתם סופר (עה"ת, דברים, עמ' קכ"א): "קץ הגאולה הנסתר הוא לה' אלקנו, דקץ האחרון הנסתר מלביה לפומיה לא מגלה, אך הקץ הנגלה הוא נגלה לנו ולבנינו, והוא, לעשות את כל דברי התורה הזאת, דהיום אם בקולו תשמעו".

ודע, כי ההבדל בין הגאולה דאחישנה לגאולה דבעתה אינו רק במועד הגאולה אלא אף בצורת ביאת הגואל כדברי ר' יהושע בן לוי: "זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור" וכפי שביארם האור החיים הקדוש (פרשת בלק כ"ד, י"ז) וזה לשונו: "אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל מן השמים במופת ואות... משא"כ כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויין לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר שהגואל יבוא עני ורוכב על חמור... וקם שבט מישראל, פירוש, שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך הטבע".

והבדל זה בצורת ביאת הגואל גורר אחריו עוד הבדלים רבים כפי שנתבאר בכמה מקומות בספר ואכמ"ל.

6. נצח ישראל, פרק כ"ד.

6א. עיין לקמן הערה 16 טעם נוסף.

7. ישעיה ס"ג, ד'.

8. סנהדרין צ"ט ע"א.

9. עיין לקמן בפנים.

10. שיר השירים ב', ז'.

11. כתובות קי"א ע"א.

12. כן פרש"י שם בדיה שלא יגלו את הקץ: "נביאים שביניהם".

13. בראשית מ"ט, א'.

14. פסחים נ"ו ע"א.

15. משום שצדיקים היו ובטוח היה בהם שאע"פ שיתארך הקץ לא יסורו מאחרי ה', כן כתב היפה תואר (במד"ר בראשית צ"ח, ב'). טעם נוסף לרצון יעקב לגלות לבניו קץ הימין, כתב מרן הגרא"מ שך שליט"א (אבי עזרי, הלכות ק"ש פרק א' הלכה ד'): "ונראה פשוט, שכל עניין ידיעת הקץ, אין זה עניין בפני עצמו, מה שנוגע לנו, אלא אך ורק שיש בזה משום זירוז וייחוד השם לעבודתו וליראתו, כי אין שום נפקא מינה בזה ידיעתינו מתי יהיה, ונאמן עלינו הקב"ה שיהיה מתי שיהיה ברצונו, והתועלת בידיעה זו היא לזירוז".

עיי"ש שבזה תירץ לדברי הרמב"ם (שם) שכתב: "מסורת היא בידינו, שבשעה שקיבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזירזם על ייחוד השם ועל דרך ה' שהלכו בה אברהם ויצחק אבינו". והקשה הכסף משנה, דהלא בגמ. פסחים (שם) מבואר שיעקב קיבץ את בניו כדי לגלות להם קץ הימין. אולם, כאמור, עניין ידיעת הקץ, אינה מטרה בפני עצמה, כי אם אמצעי לזירוז לעבודת ה', משום כך כתב הרמב"ם "ציוום וזירזם על ייחוד ה'" כי זו היתה מטרת יעקב כשביקש לגלות לבניו מתי זמן הקץ.

16. עיין לעיל לדברי המהר"ל מפראג בטעם הסתרת הקץ. טעם נוסף להסתלקות השכינה מיעקב בשעה שביקש לגלות את זמן הקץ, כתב היפה תואר (ב"ר צ"ח, ב'): "פן יהיה לרועץ, אם יוודע להבאים אחריהם ויתיאשו מן הגאולה אם תהיה לעתים רחוקות, וכתב הרב ש"ט בן ש"ט בפרשה זו, שיש אנשים שאינם עוברים להשי"ת רק משום שיקוו אל הגואל, ואם ידעו שרחוקה העת ימרדו בו ובתורתו".

17. ויש לתמוה, דהנה בגמ' פסחים (שם) מובאת מימרא זו בשם ר' שמעון בן לקיש, ואילו בגמ' סנהדרין (צ"ט ע"א) מבואר כי לדעת ר' שמעון בן לקיש לא נתגלה הקץ לשום בריה אלא כמוס הוא בלבו של הקב"ה "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה - ר"ש בן לקיש אמר ללבי גליתי למלאכי השרת לא גליתי".

ויש שדחקו לפרש כי כוונת ר"ש בן לקיש (בגמ' פסחים) לומר, שגם יעקב עצמו לא ידע את קץ הגאולה, אלא שחשב יעקב שתשרה עליו נבואה והקץ יתגלה לו, ואז יוכל לגלותו לבניו, אלא שיעקב לא זכה לגילוי זה.

אולם, יעויין בנצח ישראל למהר"ל מפראג פרק מ"ד, ובדקדוקי סופרים פסחים שם, שמימרא זו המובאת בגמ' פסחים אינה של ר' שמעון בן לקיש אלא של ר' שמעון בן פזי, עיי"ש.

גם במדרש (ב"ר צ"ח, ב') מבואר כי יעקב מיודעי הקץ היה מתחילה: "ר' יהודה בשם ר'

אלעזר בר אבינא, שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל".

18. ומניין שנתכסה ממנו, במדרש (ב"ר שם) מבואר, שמוכח כן מהא דמיד לאחר שאמר לבניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים - כתיב "ראובן בכורי אתה" ולא ראינו שגילה להם מעניין הקץ כלום, אלא, "מלמד שבא לגלות להם הקץ ונתכסה ממנו".

19. עיין פירוש הרוקח על קהלת ח', י"ז.

20. וכן איתא בפס"ר ל"ב, ו': "אתה מוצא לפיכך כשגילה הקב"ה לדניאל את הקץ, מהו אומר לו בסוף, ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין...". ועיין לבעלי התוספות (עה"ת, פרשת כי תבא, עה"פ והיה כאשר שש) שכתבו, כי הקץ המבואר בדניאל הוא קץ אמיתי, אלא שאין אנו יודעים היכן מתחיל מנינו, "שמא משנתבטל התמיד בימי הורקנוס ואריסטובלוס... ושמא משנמלך הורדוס... ולכל המאוחר משעת הגלות. ולעת קץ כשיבא משיח במהרה בימינו, יתבררו וילבנו הדברים". [וראה בחתם סופר (עה"ת, דברים, עמ' קי"ג), כי אפשר שקץ זה התחיל עם סילוקן של רבינא ורב אשי ותלמידיהם, כי אז הוחל הגלות הגמור].

21. זה לשון האבן עזרא בדניאל (י"א, ל"א), "וכל החושבים המלות או האותיות בחשבון גימטריא, הכל הבל ורעות רוח, כי דניאל לא ידע הקץ, ואף כי הבאים אחריו, רק רמז המלאך דבר כאשר אפרש, רק לא פירש מתי יהיה".

22. מדרש רבה, בראשית צ"ח, ג', בשם ר' אלעזר בר אבינא [הובא לעיל סוף הערה 17].





עזרתכם חשובה
מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2017 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י