��� ����� ������

גאולה, משיח, מלחמת גוג ומגוג, מחיית עמלק ,אליהו הנביא, בית המקדש השלישי, יום הדין, עולם הבא, גילגולים, תחיית המתים על פי מקורות ביהדות. הזמן עכשיו.






חלק א

א. יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו
ב. איסור דחיקת הקץ
ג. איסור חישוב הקץ
ד. עינייני קץ הגאולה
ה. מלחמת גוג ומגוג
ו. ביאת אליהו
ז. מלך המשיח
ח. ימות המשיח
ט. בית המקדש השלישי
י. ביטולו של היצר הרע באחרית הימים
יא. בעלי החיים באחרית הימים
יב. מצוות בטלות לעתיד לבוא
יג. תחיית המתים
יד. חורבן העולם באלף השביעי
טו. בירורים
א- כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כרי סעדיה גאון, רמב"ן ועוד, - אשר חישבו את הקץ טעו בחשבונם
ב- רבי עקיבה, התנא האלוקי, הכריז וקרא על בר כוזיבא "דין הוא מלכא משיחה", כיצד אירעה טעות כה מרה לגדול חכמי ישראל
ג- האם תהיה ידיעה מוקדמת, כל שהיא, מביאת המשיח
ד- האם גם המשיח המיוחל - משיח בן דוד - יתקל בפיקפוקים ובספיקות, כשם שנתקלו משיחי השקר למיניהם
ה- אימתי המשיח נעשה למשיח
ו- האם ידוע למיועד להיות משיח על יעודו זה



חלק א
חלק ב
חלק ג
חלק ד

קישורים
הזמן

התחלה | כרך א | כרך ב | כרך ג | כרך ד | קישורים | הזמן

פרק ט'

בית המקדש השלישי

"והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" 1 .

זמן היבנותו

יש אומרים, כי בית המקדש העתיד יבנה עוד לפני ביאת המשיח 2 . ויש אומרים, כי קודם יבוא המשיח ורק לאחר מכן יבנה בית המקדש 3 .

במה דברים אמורים, בגאולה ד"בעתה" - אבל בגאולה ד"אחישנה" הכל מודים כי קודם יבוא המשיח ורק לאחר מכן יבנה בית המקדש 4 .

על ידי מי יבנה

יש סוברים, כי בנין העתיד, לו אנו מצפים, יגלה ויבוא משמים כשהוא בנוי ומשוכלל 5 .

לעומתם סוברים אחרים, כי מלך המשיח הוא זה אשר עתיד לבנות את בית המקדש 6 .

ויש אומרים, לא כדברי זה לחוד 7 ולא כדברי זה לחוד 8 , אלא כדברי שניהם כשהם מצורפים יחדיו, בית המקדש השלישי יבנה - אמנם - על ידי אדם, אולם לאחר היבנותו, ירד לתוכו - מן השמים - בית מקדש רוחני, כירידת הנשמה אל תוך הגוף וכירידת האש של מעלה אל תוך האש של מטה 9 .

מקום היבנותו

המקום אשר בו יבנה בית המקדש השלישי יהיה בדיוק במקום אשר בו נבנה בית המקדש השני 10 . ויש אומרים: כי מקומו יהיה רחוק מהעיר ארבעים וחמש מיל לצד צפון 11 .

המשכן לעתיד לבוא

"מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה, מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם, ולעתיד יבוא הקב"ה וישרה בתוכו כמדה ראשונה" 12 .

לא שיקריבו שם קרבנות שכן אלו לא יהיו קרבים אלא בבית המקדש בלבד, אבל יחזור הוא להיות משכן לשכינה לענין תפלה כמדה ראשונה 13 - "כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל אדם לכל עמך ישראל, אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה" 14 .



הערות

1. ישעיה פרק ב', פסוקים ב' - ג', גם מיכה חזה את נחמת כבוד בית מקדשנו, אך כיון שאיך שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, על כן נבואתו נאמרה בסגנון קצת שונה: "והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות, ונהרו עליו עמים, והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (פרק ד' פסוק א').

2. ירושלמי מעשר שני פרק ה' הלכה ב': "אמר רבי אחא, זאת אומרת, שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב, ודם ענב תשתה חמר", עיין תוספות יום טוב מעשר שני פרק ה' משנה ב'.

כזאת מוכח גם מסדר הברכות שבתפלת שמונה עשרה, בתחילה: "תשכון בתוך ירושלים עירך" או "ולירושלים עירך" [תלוי בנוסחאות], ורק לאחר מכן "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".

וכך שנו חכמים במסכת מגילה דף י"ז ע"ב: ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים, דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים... וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם... וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן הצדיקים… והיכן מתרוממת קרנם בירושלים... וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם...", ופירש רש"י בד"ה אחר ישובו בני ישראל: "אחר ישובו לבית המקדש, ובקשו הקב"ה ואת דוד מלכם”.

במסכת ראש השנה (דף ל' ע”א) שנינו: התקין רבן יוחנן בן זכאי... שיהא יום הנף כולו אסור... מאי טעמא, מהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי ביכול… והנה אם נאמר שקודם יבוא המשיח ורק לאחר מכך יבנה בית המקדש, הרי שדברי רבי יוחנן סתרי אהדדי, שכן מתקנתו שיהא יום הנף כולו אסור - עולה כי המצוות לא תבטלנה לעתיד לבוא, ואילו במסכת נדה (דף ס"א ע"ב) מבואר כי דעת רבי יוחנן שמצוות בטלות לעתיד לבוא. ובשלמא לאלו הסוברים כי מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו לעת תחיית המתים, לא קשה כלל, אך לאלו הסוברים כי מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו לימות המשיח [רמב"ן עה"ת דברים ל', ו', ריטב"א (הוצאת מוסד הרב קוק) נדה דף ס"א ע"ב, ועיין פרק י"ב הערה 9] - יש לתמוה מה צורך יש בתקנת יום הנף אשר נתקנה משום מהרה יבנה המקדש, ויאמרו... - אחר שעוד קודם לכן, כבר בביאת המשיח, המצוות בוטלו.

אולם, אם נאמר כי בית המקדש יבנה עוד לפני ביאת המשיח שוב מבואר היטב מה צורך יש בתקנת יום הנף, אף לאלו הסוברים כי מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו לימות המשיח, כי כשיבנה בית המקדש ינהגו כל המצוות כולם כי על כן יהא זה עוד קודם למלכות בית דוד, אמנם בימות המשיח, סובר ר' יוחנן, כי המצוות תבטלנה.

3. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה א' והלכה ד', ופ"ב מהלכות מעשה"ק הי"ד, רד"ק ומצודת דוד ישעיה (ב', ב') ומיכה (ד', א').

גם מסדר מאורעות אחרית הימים, כפי שמסודרים הם במדרש ויושע, משמע כן: "בתחילת ימות המשיח יקום מלך עז פנים ושמו ארמילוס, ויעשה מלחמה עם ישראל שלשה חדשים, ויעלה לירושלים ויהרוג משיח בן יוסף, ואח"כ יבוא משיח בן דוד וימית לארמילוס... וההיכל יוריד הקב"ה מן השמים...".

והנה במסכת יומא (דף ה' ע”ב) איתא: "כיצד הלבישן [סדר הבגדים לאב ולבנים], כיצד הלבישן מאי דהוה הוה, אלא כיצד מלבישן לעתיד לבוא, לעתיד לבוא נמי - לכשיבואו אהרון ובניו ומשה רבינו יבוא עמהם ויאמר..." הרי לפנינו כי קודם תהא תחיית המתים ורק לאחר יבנה בית המקדש.

אמנם, ידועים הם דברי רבותינו, שלעתיד לבוא תהיינה שתי תחיות המתים. האחת, פרטית לצדיקי ישראל, וזמנה - בימות המשיח. והשנית, כללית, וזמנה - ביום הדין הגדול והנורא, שהוא לאחר ימות המשיח. עיין רדב"ז (שו”ת, חלק שלישי, סימן אלף ס"ט, תרמ”ד), ובספרו מגדל דוד עה"פ האלף לך שלמה (דף פ"ג ע"א). ערוך לנר סנהדרין (דף צ' ע"ב) ונדה (דף ס"א ע"ב).

ויסוד הדברים מבואר בריטב"א תענית (דף ל' ע"ב) וראש השנה (דף ט”ו ע”ב). חבור התשובה למאירי (עמ' 386). ספר התחיה והפדות לרבי סעדיה גאון בתשובה לשאלה השישית. ולמעלה בקודש בתנא דבי אליהו רבא (פ"ג ופ”ה), ובזוהר הק' פרשת שופטים.

אשר לפ"ז יש לומר, כי בית המקדש יבנה כבר בימות המשיח עוד לפני תחיית המתים, אלא שעם ביאת המשיח יקומו אהרון ובניו ומשה עמהם - לתחיה, ויאמרו כיצד מלבישן לכשיבנה המקדש.

ויתכן כי זה הוא סלע המחלוקת שבין נוסחאות "יעלה ויבוא", כי הנה לפי נוסח ספרד הסדר הוא: "זכרון ירושלים עירך, וזכרון משיח בן דוד עבדך", ואילו לפי נוסח אשכנז הסדר הוא: "וזכרון משיח בן דוד עבדך, וזכרון ירושלים עיר קדשך".

איברא, דשתי הנוסחאות צריכים עיון, כי הנה בסיום ברכת המזון לפי נוסח ספרד אומרים: "הרחמן הוא יחיינו ויזכנו ויקרבנו לימות המשיח ולבנין בית המקדש" בתחילה בקשה על ימות המשיח ולאחריה על בנין בית המקדש, הפך מתפילת יעלה ויבוא אשר לפי נוסח ספרד. כמו כן צ”ע מתפלת יעלה ויבוא אשר לפי נוסח אשכנז שבתחילה מבקשים על משיח בן דוד ולאחר מכן על ירושלים עיר הקודש, הפך מתפילת שמונה עשרה אשר שם סדר הברכות הוא: "ולירושלים עירך" ורק לאחר מכן "את צמח דוד עבדך". וצ"ע.

4. כי הנה ידוע ומפורסם, שבכלל יסוד האמונה בביאת המשיח, ישנו חיוב לחכות ולצפות לביאתו ללא שום הגבלת זמן, מקום ותנאי, אלא, "אחכה לו בכל יום שיבוא", וכפי שכתב הרמב"ם בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה א': "המלך המשיח... וכל מי שאינו מאמין בזה או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו", כמו כן כתב גם בהקדמת פירוש המשניות לסנהדרין פרק חלק: "היסוד השנים עשר ימות המשיח, והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, ואם יתמהמה חכה לו, ולא ישים לו זמן, ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו".

ואי נימא כי בכל אופן בית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד - בין בגאולה דבעתה ובין בגאולה דאחישנה, שוב "אחכה לו בכל יום שיבוא" מה תהא עליו, כי כיצד אפשר לחכות לו שיבוא היום אחר שהיום המקדש עדיין בחורבנו.

ואם נפשך לומר, כי אמנם בית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד בכל אופן, ועדיין "אחכה לו בכל יום שיבוא" עומד על כנו. כי על כן בו ביום אשר יבנה המקדש בו ביום יבוא גם בן דוד.

טעות היא, וכפי שפסק מרן רי"ז הלוי (הו"ד בהגדת בית הלוי עמ' ק”כ ד"ה להביא), כי לא די בכך שיחכה לו בכל יום שיבוא, אלא, חובת הצפיה היא כל רגע ורגע במשך היום, כאומרנו: "כי לישועתך קוינו כל היום" - במשך כל היום על שעותיו ורגעיו, וזה לשון ה"תורת זאב": "חיוב אמונתנו אינו קשור כלל וכלל בהבנת כל אלו המאמרים, ואפילו אין אנו מבינים אין זה שייך, כל זה יובן לכשיבוא המשיח ויגלה הדברים הנסתרים, ואנו כל תפקידנו וחובתנו הוא להאמין ולחכות לביאתו בכל רגע ממש, ומי שאינו מחכה לביאתו הרי זה מפני שאע"פ שיתכן שמאמין בכלל הענין שיבוא פעם משיח, אבל אינו מאמין שיוכל לבוא בכל רגע ממש, וקובע לעצמו זמנים שבהם יכול לבוא, ותנאים שבלעדיהם לא יכול לבוא, והחליט לעצמו שכל זמן שלא עשו תשובה, או כל זמן שהדור אינו כולו זכאי או כולו חייב, או כל זמן שעדיין לא ראה בעיניו את אליהו הנביא, או כל זמן שאינו רואה התקיימות כל הסימנים דעקבתא דמשיחא וכל כיוב"ז, כי אז עדיין לא שייך שיבוא, וממילא אינו מחכה לביאתו בכל רגע, אלא שמחכה שיבוא לאחר שיתקיימו כל התנאים וההקדמות שקבע לעצמו עפ"י פשוטם של המדרשים ודברי חז"ל, ואיננו יודע את הידיעה הפשוטה בתכלית שכל המדרשים יפרש אותם המשיח עצמו לכשיבוא, וחיוב האמונה הוא להאמין שיכול לבוא בכל רגע, ואיך זה יהיה - זה כבר נראה כשנזכה ונראה. וכעין זה כתב בספר בית הלוי (פרשת בא) עיי"ש.

וכזאת כתב גם הפלתי (סימן ק”י בסוף קונטרס בית הספק), גבי מה שאמרו במסכת ערובין (דף מ"ג ע"ב), שאליהו יבוא לפני המשיח, שנאמר הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא - וזה לשונו: "דודאי סדר ותנאי ביאת המשיח הוא שאליהו יבוא לבשר ביאתו, רק הני מילי אם נעשה בעתה, אבל אם זכו שימהר ויחיש גאולה - מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות לשנות הסדר ואהבה של קב”ה כי זכות ישראל משנה השורה".

הנה כי כל הסדרים והתנאים אשר נכונו לביאת המשיח, זהו רק בגאולה ד"בעתה", אבל בגאולה ד"אחישנה" אין שום סדר ותנאי כי יכול הוא לבוא בכל רגע, ועיין כלי חמדה (ויקרא, פרשת שמיני).

וכבר שאלו את מרן רי"ז הלוי, כיצד יכולים אנו לחכות בכל יום שיבוא המשיח, הרי אליהו עדיין לא בא, ואמרו חז"ל שאליהו הנביא יבוא ג' ימים לפני ביאת המשיח, והשיב: "לכשיבוא המשיח יתרץ גם קושיא זו, אבל על כל פנים כך הוא החיוב להאמין ולחכות בכל יום ממש וכל היום", ובהזדמנות אחרת השיב על שאלה זו: "ההלכה היא כמו שכתוב בסידור: אחכה לו בכל יום שיבוא". ועיין ענין "יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו" שהארכנו בזה.

5. רש"י סוכה דף מ”א ע"א ד"ה אי נמי, וראש השנה דף ל' ע"א ד"ה לא צריכא. תוספות שבועות דף ט"ו ע”ב ד"ה אין בנין. ריטב"א סוכה דף מ"א ע"א. ומקור דבריהם הוא ממדרש תנחומא, ונלמד ממקרא שנאמר "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות ט"ו, י”ז).

ובזה תרצו כל הנ"ל לדברי המשנה בסוכה (שם) וראש השנה (שם): "משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי... שיהא יום הנף כולו אסור", ואמרו בגמרא “מאי טעמא, מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח, השתא נמי ניכול… דאיבני אימת... לא צריכא דאיבני בליליא, אי נמי [בחמיסר) סמוך לשקיעת החמה". וקשה, דהלא אין בית המקדש נבנה בלילה דכתיב וביום הקים את המשכן. וכן אינו נבנה בימים טובים כדקיי”ל בשבועות (דף ט"ו ע”ב) שאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב. ותרצו, דהני מילי בנין הבנוי בידי אדם, אבל המקדש השלישי עשוי מאליו בידי שמים.

וכך מבואר בתנא דבי אליהו (פרק י”ח): “אשריהם הצדיקים שאין שונא שולט בהם ובמעשה ידיהם, שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא... אבל משכן שעשה שלמה שלט בו שונא… אבל מקדש האחרון שעתיד הקב"ה לבנותו... לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם והקב”ה יהא דר בו לעולם.

גם במדרש ויושע מבואר כן: "…ויהיו תלויים בירושלים שבעים ושתים מרגליות שהן מבהיקות מסוף העולם ועד סופו, וההיכל יוריד הקב"ה מן השמים - כמו שהראהו הקב"ה למשה...".

6. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה א': "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש…" ובהלכה ד': "ואם יעמוד מלך מבית דוד… הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו…”. וזה לשונו בהקדמה לסדר זרעים: "מסכת מידות היא אחרי מסכת תמיד, ענינו הוא ספור שהוא זוכר מדת המקדש וצורתו ובנינו וכל ענינו, והתועלת שיש בענין הוא כשיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא והתבנית והצורות...".

ונראה כי סיבת מחלוקתו על כל הנזכרים לעיל בהערה 5, כי על כן בכל הנוגע לימות המשיח סובר הוא כשמואל הסובר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, וכלשון הרמב"ם (בפרק י"ב מהלכות מלכים הלכה א') "ואל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שום חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג", משום כך חולק הרמב"ם על כל הסוברים שבנין העתיד ירד מן השמים.

ויש לעיין מה יענה הרמב"ם על דברי הגמ' בסוכה (שם) וראש השנה (שם) האומרת: "...לא צריכא דאיבני בליליא, אי נמי [בחמיסר] סמוך לשקיעת החמה" והלא אין בונין את המקדש לא בלילה ולא ביום טוב [עי' הערה 5].

תשובה לדבר מצינו במאירי סוכה [שם] שכתב: "ואע”פ שאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב, וכן שאין בית המקדש בלילה - דהא כתיב וביום הקים את המשכן, חשש לבית דין טועים שתהא חיבת הקדש מביאתן לכך” [להתיר לבנות את בית המקדש בלילה וביום טוב].

ומכאן, כי גם דעת המאירי כדעת הרמב”ם שבית המקדש לא ירד מן השמים אלא יבנה על ידי אדם.

תשובה נוספת לכך כתב הערוך לנר (סוכה שם) וזה לשונו: "דהא דאין בנין בית המקדש בלילה ילפינן בשבועות מביום הקים את המשכן, והנה זה פשיטא דכלי המשכן אינם בכלל משכן סתם, דהא בכל מקום נאמר בכתוב את המשכן ואת כל כליו, והשתא כלי המשכן, לכאורה, מותר לעשותם בלילה, וא"כ גם מזבח שהוא בכלל כלים - כנראה מדברי הרמב"ם שכתב (בהלכות בית הבחירה פרק א') ועושין למקדש כלים, מזבח העולה - מותר לבנותו בלילה, ולפי מה שכתבו התוספות - לר' יהושע לא בעינן מחיצות להתיר הקרבת העומר לעתיד רק בנין המזבח, ולכן בשלמא בשבועות דאיירי מבנין המחיצות כמבואר שם, שפיר קאמרינן דאסור בלילה משום וביום הקים, אבל הכא דלא בעינן רק בנין המזבח זה יכול לעשות גם בלילה, ולכן שפיר משני דאיבני בלילה, די"ל דריב"ז כר' יהושע ס"ל דלא בעינן בנין מחיצות להקרבה...".

7. כי לומר שבית המקדש ירד מן השמים כשהוא בנוי ומשוכלל, לא יתכן, שהרי בגמרא אמרו "מהרה יבנה המקדש", ולא מהרה יגלה המקדש. ועוד, שכן לפי זה עולה כי מה שאנו מתפללים בכל יום "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו” - הרי זה תפילת שוא, כיון שכבר נבנה הוא, והיה לנו להתפלל שיגלה בית המקדש במהרה. כמו כן מוכח ממה שנאמר בזכריה (ב', ג'): "ויראני ה' ארבעה חרשים", ואמרו בגמ' סוכה (דף נ"ב ע"ב): "מאי נינהו ארבעה חרשים, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק". ופרש"י בד"ה חרשים: "אומנים. משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש...", ואם אכן בית המקדש עתיד לרדת מן השמים כשהוא בנוי ומשוכלל, שוב מה אומנות שייך בזה.

8. גם לומר שבית המקדש יבנה על ידי אדם בלבד, לא יתכן, שהרי מקרא מלא אומר: "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות ט"ו, י"ז).

9. כך כתב הערוך לנר סוכה (דף מ"א ע"א) אחר שדחה את השיטות הקודמות כנ"ל בהערה 7 ובהערה 8. והוסיף, דכדבריו כן מוכח מהמכילתא ומהזוה"ק, וזה לשונו: “וכן נראה במכילתא דדרש מפסוק מכון לשבתך פעלת ה', שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, ועל זה קאמר מקדש ה' כוננו ידיך, שלעתיד לבוא כשימלוך ה' לעולם ועד לעיני כל באי עולם ישכון למטה בתוך מקדש שכבר בנוי הוא ומכוון כנגד ביהמ"ק של מטה, והיינו שירד למטה תוך המקדש שיבנה. ועיין בזוהר פרשת וישב שמשמע שם כן. אמנם כמו שלמטה בארץ אין נשמה בלא גוף כמו כן המקדש הרוחני לא יקום בלא מקדש גשמי, ולכן אתי שפיר הלשון "בנין" גם בבנין בית המקדש העתיד", עיי"ש.

10. רש"י, יחזקאל מ"ח, ח'. וראיה לדבריו, הביא הרד"ל, מפרקי דרבי אליעזר (פרק נ"א) האומר: "בית המקדש עתיד להעלות ולהתחדש... ושערים שטבעו בארץ עתידים לעלות ולהתחדש כל אחד ואחד במקומו". וכתב הרד"ל בביאורו (שם): "כל אחד ואחד ממקומו - מכאן סמך גדול לדעת רש"י ז"ל ושאר מפרשים שדחקו לכוין פי' בנין יחזקאל על פי בית שני לכוונן יחד, כי כיון שכל אחד ואחד עולה ומתחדש במקומו על כרחך שוים הם בבנינם". ועיין רמב"ם פרק ו' מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ו - ט"ז.

11. זה לשון הרש"ש בבא בתרא (דף קכ"ב ע"א ד"ה ואגב): "עמדתי על פרש"י שם [יחזקאל מ"ח, ח'] שראה ליישב אשר ירושלים תהיה במקומה הראשון. ולא העיר דלפי המבואר שם יהיה המקדש רחוק מהעיר מ"ה מיל לצד צפון דו"ק שם. ואולי לזה כוונו ישעיה ומיכה באמרם באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו' דרצונו לומר שיהיה אז על הר אחר אשר הוא ראש ההרים בגובה. דלא כפירוש המפרשים".

ועיין רד"ל בביאורו לפרקי דרבי אליעזר (פרק נ”א) שכתב בשם הגר"א שמקדש שני ומקדש שלישי אין להשוותם יחד, עיי"ש. וע"ע במלבי"ם (זכריה י”ד, ד', ד"ה גיא) כדברים הללו. 12. תנא דבי אליהו רבה פרק י"ח.

13. כמו שכתב בתרגום אונקלוס שמות (ל"ח, ח'): "במחזית נשיא די אתין לצלאה בתרע משכן זמנא", כן עלה מדברי כמה ת"ח.

14. מלכים א', פרק ח' פסוק ל"ח.





עזרתכם חשובה


מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2024 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י