גאולה, משיח, מלחמת גוג ומגוג, מחיית עמלק ,אליהו הנביא, בית המקדש השלישי, יום הדין, עולם הבא, גילגולים, תחיית המתים על פי מקורות ביהדות. הזמן עכשיו.






חלק א

א. יסוד האמונה בביאת המשיח וחיוב הצפיה לבואו
ב. איסור דחיקת הקץ
ג. איסור חישוב הקץ
ד. עינייני קץ הגאולה
ה. מלחמת גוג ומגוג
ו. ביאת אליהו
ז. מלך המשיח
ח. ימות המשיח
ט. בית המקדש השלישי
י. ביטולו של היצר הרע באחרית הימים
יא. בעלי החיים באחרית הימים
יב. מצוות בטלות לעתיד לבוא
יג. תחיית המתים
יד. חורבן העולם באלף השביעי
טו. בירורים
א- כיצד יתכן הדבר שגדולי עולם ואדיריו - כרי סעדיה גאון, רמב"ן ועוד, - אשר חישבו את הקץ טעו בחשבונם
ב- רבי עקיבה, התנא האלוקי, הכריז וקרא על בר כוזיבא "דין הוא מלכא משיחה", כיצד אירעה טעות כה מרה לגדול חכמי ישראל
ג- האם תהיה ידיעה מוקדמת, כל שהיא, מביאת המשיח
ד- האם גם המשיח המיוחל - משיח בן דוד - יתקל בפיקפוקים ובספיקות, כשם שנתקלו משיחי השקר למיניהם
ה- אימתי המשיח נעשה למשיח
ו- האם ידוע למיועד להיות משיח על יעודו זה



חלק א
חלק ב
חלק ג
חלק ד

קישורים
הזמן

התחלה | כרך א | כרך ב | כרך ג | כרך ד | קישורים | הזמן

פרק יב'

מצוות בטלות לעתיד לבוא

במסכת נדה 1 שנינו: "זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא 2 ". כדעה זו כן פסקו התוספות 3 , הרמב"ם 4 , הרשב"א 5 , הרא"ש 6 , הטור 7 והשולחן ערוך 8 .

טרם נפתח במאמרנו זה, נפרט מקצת מן התמיהות המתעוררות ועולות עם לימוד סוגיא זו.

א) "מצוות בטלות לעתיד לבוא", אימתי הוא ה"לעתיד לבוא" האמור כאן, היהא זה בימות המשיח, בתחיית המתים, או שמא בזמן אחר.

ב) "מצוות בטלות...", האם כל המצוות כולם תבטלנה, הן מצוות עשה והן מצוות לא תעשה, הן מצוות מעשיות והן מצוות עיוניות, הן מצוות חוקיות והן מצוות שכליות, או שמא רק חלקם תבטלנה, אם אמנם רק חלקם תבטלנה, איזה מהן תבטלנה ואיזה מהן תשארנה.

ג) "מצוות בטלות לעתיד לבוא", ממי הם בטלות - האם כל אשר יזכה להיות בזמן ה"עתיד לבוא" יהא פטור מן המצוות.

ד) כמו כן יש לברר, כיצד יתכן כי בזמן מן הזמנים יבטלו המצוות, והלא אחד מעקרי אמונתינו, שזאת התורה לא תהא מוחלפת.

על כך והמסתעף, נעמוד בפרק זה.

מועד ביטול המצוות

יש אומרים כי המצוות תבטלנה כבר לימות המשיח 9 .

כדבריהם כן מוכח ממה ששנינו במסכת שבת 10 : "וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה... והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ - אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה".

ויש אומרים כי "לעתיד לבוא" האמור כאן, אינו לימות המשיח, כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, אלא יהא זה לעת תחיית המתים 11 .

כדבריהם כן מוכח ממה ששנינו במסכת ראש השנה 12 : "התקין רבן יוחנן בן זכאי... שיהא יום הנף כולו אסור... מאי טעמא, מהרה יבנה המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי ניכול...". וכידוע, בית המקדש יבנה בימות המשיח 13 . הנה כי גם בימות המשיח ימשיכו המצוות לנהוג 14 .

לעומתם סוברים אחרים, כי המצוות לא תבטלנה לא בימות המשיח ולא לעת תחיית המתים, ומה ששנינו "זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא", אין זאת אלא בזמן המיתה בלבד - בשעה שמוטלים המתים בקברם 15 .

כדבריהם כן מוכח ממה ששנינו במסכת סנהדרין 16 : "אמר ר' יוחנן, מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר, ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה, מכאן לתחיית המתים מן התורה". הנה מפורש כי גם לעת תחיית המתים ימשיכו המצוות לנהוג 17 .

כזאת מוכח גם ממה ששנינו בתלמוד ירושלמי 18 : "ר' יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל, רשב"ל אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל". הנה מפורש כי המצוות לא יבטלו לעולם, ועל כרחך, כי מה ששנינו "מצוות בטלות לעתיד לבוא" אין זאת אלא בעת המיתה בלבד 19 .

יש שכתבו, כי מה שאמרו "מצוות בטלות לעתיד לבוא", אין זאת אלא ברגע התחייה בלבד, אבל לאחר אותו הרגע ינהגו כל המצוות כולם כהיום הזה 20 .

המצוות הבטלות

הכל מודים כי המצוות העיוניות לא תבטלנה לעולם 21 , ולא נחלקו אלא לגבי המצוות המעשיות:

יש אומרים, כי לא יבטלו אלא מצוות לא תעשה בלבד, אך מצוות עשה לא יבטלו לעולם 22 .

ויש אומרים, כי איפכא מסתברא, מצוות לא תעשה לא יבטלו לעולם, ומה ששנינו "מצוות בטלות לעתיד לבוא", היינו מצוות עשה 23 .

לעומתם סוברים אחרים, כי גם אלו וגם אלו יבטלו, אולם גם בשעת ביטולם יקיימום כמי שאינם מצווים ועושים 24 .

ויש סוברים, כי לא אלו יבטלו ואף לא אלו, כי על כן זאת התורה לא תהא מוחלפת, ומה שאמרו "'מצוות בטלות לעתיד לבוא" אין זאת אלא הוראת שעה בלבד ולא לדורות 25 .

ממי הן בטלות

יש אומרים, כי מצוות בטלות לעתיד לבוא "היינו לצדיקים שמתו ויעמדו בתחיית המתים, דכיון שמתו נעשו חפשים מהמצוות... אבל הצדיקים החיים וקיימים לעתיד לבוא, או הדור שיולד אחר כך, חייבים בכל המצוות כמונו היום" 26 .

לעומתם סוברים אחרים, כי כל אשר יזכה להיות בזמן ה"עתיד לבוא", הן אלו אשר יקומו לתחייה, הן אלו שיגיעו לזמן ההוא שלא על ידי תחיית המתים, והן הדור אשר יולד אחר כך, כל כולם יפטרו מן המצוות 27 .

זאת התורה לא תהא מוחלפת

"מצוות בטלות...", הכיצד, והלא אחד מעקרי אמונתינו כי זאת התורה לא תהא מוחלפת. תשובה לדבר, כתבו המפרשים - כי זאת התורה לא תהא מוחלפת, פירושו, שדיני התורה לא ישתנו מכפי שנאמרו בסיני ע"י משה רבינו ע"ה, ואף גם זאת נאמר בסיני כי לעתיד לבוא יהיו המצוות בטלות, יוצא איפוא, שאין בביטול המצוות לעתיד לבוא משום דין מחודש שלא ניתן למשה רבינו, וביטול המצוות לעתיד לבוא גם הוא אחד מדיני התורה המצויה אצלנו כיום 28 .

בדרך נוספת מבארים הם את ענין ביטול המצוות לעתיד לבוא, כי אין הכוונה שהזמן שלעתיד לבוא גורם את ביטול המצוות, אלא שהמתים שיחיו יהיו פטורין מהמצוות, שכן גזר הכתוב: במתים חפשי - כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות לעולם, אפילו לאחר שיחיה. כזאת יהיה גם אם יתרחש נס בזמן הזה ויקום מת לתחיה שאמנם יהא פטור הוא מן המצוות, ונמצא כי בדיני העבר וההווה כן דיני העתיד ללא שום שינויים וחידושים 29 .

נציין מספר מצוות לא תעשה, אשר נתפרשו בחז"ל או בדברי רבותינו, כי המה לא ינהגו לעתיד לבוא:

חזיר - "למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לישראל" 30 .

שחיטה - "...כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו, וחכמים אומרים, זו שחיטה כשרה היא, ולא כך תנינן הכל שוחטין ובבל שוחטין ולעולם שוחטין, חוץ ממגל קציר והמגרה והשינים מפני שהן חונקין, א"ר אבין בר כהנא, אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא" 31 .

חלב נבלות וטרפות - א"ר ברכיה בשם ר' יצחק, אריסטון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא וכל מי שלא אכל נבלות בעוה"ז זוכה לראותו לעוה"ב. הדא הוא דכתיב וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו, בשביל שתאכלו ממנה לעתיד לבוא לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו" 32 .

בהמות טמאות - "מתיר אסורים, מהו מתיר אסורים, יש אומרים כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא, וכן הוא אומר, מה שהיה הוא שיהיה וגו' ומה שנעשה טהורים היו מקודם לבני נח, וכן הוא אומר, להן כירק עשב נתתי לכם את כל, מה ירק עשב נתתי לכל, אף החיה והבהמה לכל מתחילה, ולמה אסר אותה לראות מי שמקבל דבריו ומי שאינו מקבל ולעתיד לבוא הוא מתיר את כל מה שאסר" 33 .

נדה - "לעתיד לבוא יתיר הקב"ה איסור נדה" 34 .

כלאיים - "ת"ר בגד שאבד בו כלאיים... עושה ממנו תכריכין למת, אמר רב יוסף זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא" 35 .

ממזרים ונתינים - "ת"ר ממזירי ונתיני טהורים לעתיד לבוא דברי רבי יוסי" 36 .

חלב, דם, שחוטי חוץ - "מה המונע שלא נאמר שתהיה דת אלקית מתרת קצת איסורים כמו חלב ודם ושחוטי חוץ שנאסרו מתחילה כשיצאו ממצרים לפי שהיו שטופים בעבודת השדים והיו אוכלים על הדם ואוכלים החלב והדם, ואחר שנשתכחו ענין אותה העבודה מן העולם ושבו כולם לעבוד את ה' ובטל טעם האיסור אפשר לומר שיחזור ויתירנו" 37 .

דג טמא 38 .

גיד הנשה 39 .

עוד מן הבטלים לעתיד לבוא:

מועדים - "כל המועדים בטלים חוץ מפורים" 40 , ויש גירסאות: "חוץ מיום הכיפורים ופורים".

קרבנות - "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלין, קרבן תודה אינו בטל" 41 .

תפלות - "לעתיד לבוא... כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה" 42 .

צומות - "כל הצומות... עתידים ליבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה, שנאמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" 43 .

נביאים וכתובים - "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר" 44 .

מחיית עמלק 45 .

זכירת מעשה עמלק 46 .

ברכת דיין האמת - "לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב" 47 .

שם אדנות - "לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דלית, אבל לעולם הבא כולו אחד נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י" 48 .



הערות

1. דף ס"א ע"ב.

2. הכי איתא התם בגמרא: "ת"ר, בגד שאבד בו כלאיים… אבל עושה ממנו תכריכין למת. אמר רב יוסף זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא, אמר ליה אביי ואי תימה רב דימי, והא א"ר מני א"ר ינאי לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור, א"ל לאו איתמר עליה א"ר יוחנן אפילו לקוברו, ור' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי, כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות".

הנה כי ר' יוסף ור' יוחנן סוברים שמצוות בטלות לעתיד לבוא, ור' ינאי סובר שאין מצוות בטלות לעתיד לבוא.

לדעת רבינו חיים כהן צדק (הו"ד בתוספות ב"ב דף ע"ד ע"א ד"ה פסקי) ולדעת הרשב"א (ברכות דף י"ח ע"א), גם שמואל דאמר (שבת קנ"א ע"ב וסנהדרין צ"א ע"ב) אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד - סובר כר' ינאי שאין מצוות בטלות לעתיד לבוא.

3. נדה שם.

4. פרק י' מהלכות כלאיים הלכה כ"ה.

5. נדה שם, ובחידושיו לאגדות הש"ס ברכות דף י"ב ע"ב.

6. נדה שם.

7. יו"ד סימן ש"א.

8. שם סעיף ז'.

9. רמב"ן עה"ת, דברים ל', ו', עה”פ "ומל ה' את לבבך" [עי' שד"ח מערכת המ"ם כלל רי"ח, דאף רש"י במסכתין שבת (דף קנ"א ע"ב ד"ה לא זכות וד"ה לא חובה) שביאר לסוגיית הגמרא אחרת מכפי שפירשה הרמב"ן, מ"מ לא פליג עליה ביסוד הדברים כי בימות המשיח יבטלו המצוות, עיי”ש].

כזאת מוכח גם מדברי הריטב"א (הוצאת מוסד הרב קוק) נדה שם שכתב: "והא דאמרינן זאת אומרת מצוות בטלות לעתיד לבוא, פירשו הראשונים, לעתיד לבוא - לזמן תחיית המתים, וזהו שאמרו כאן מצוות בטלות לעתיד לבוא… והיינו דאמרינן בפרק שואל במסכת שבת: אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה...".

ולכאורה דבריו הראשונים סותרים לדבריו האחרונים, כי הנה בתחילת דבריו כתב, כי המצוות יבטלו לזמן תחיית המתים, ולבסוף כתב: "והיינו דאמרינן… אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה”.

ונראה פשוט כי דעת הריטב"א בזה היא, שמה שאמרו מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו לימות המשיח ולא לעת תחיית המתים, ומה שכתב בתחילת דבריו "לעתיד לבוא - לזמן תחיית המתים" כוונתו בזה לתחיית המתים אשר תהא בימות המשיח, כי הנה על מה ששנינו במסכת תענית (דף ל' ע"ב): "כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו הכתוב אומר ותהי עוונותם על עצמותם" פירש הריטב"א על אתר: "פירוש, שאין לעצמותיו תחייה בתחיית המתים העתיד להיות בבנין בית המקדש, לאותן שמתו בגלות וחיכו לישועה, שעליהם אמר הכתוב אשרי המחכה ויגיע לימים, אבל עדיין אפשר שיש לזה תחייה ביום הדין, שהוא אחר ימות המשיח". כמו כן כתב הריטב"א בחידושיו למסכת ראש השנה (דף ט"ז ע"ב): "ויש תחיית המתים אחרת בימות המשיח, לצדיקי ישראל שמתו בגלות שיחיו ויהיו כבני עולם הזה לגמרי, ועליהם אמר דניאל, אשרי המחכה ויגיע, כמו שמפורש במדרשות". הנה מפורש כי תהיינה שתי תחיות המתים, האחת, בימות המשיח, והשנית, ביום הדין שהוא אחר ימות המשיח. ועל התחייה אשר תהא בימות המשיח נתכוון הריטב"א באומרו "לעתיד לבוא - לזמן תחיית המתים".

וכך מוכח גם מהמשך דבריו (נדה שם) שכתב: "ומה שאמרו ופליגא דשמואל, דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, לא מפני שסובר שמואל דאין מצוות בטלות לעתיד לבוא... אלא דשמואל סובר שאין תחיית המתים כלל לימות המשיח, אלא לאחר מכן בסוף הכל". וזאת למודעי, כי דברי אלה בשיטת הריטב"א הם דלא כמש"כ האחרונים. ודנתי בזה בפני כמה ת"ח והסכימו עמי, והבוחר יבחר.

10. דף קנ"א ע"ב.

11. תוספות נדה, שם, ד"ה אמר רב יוסף, תוספי הרא”ש שם ד"ה לא שנו, הרא"ה בפקודת הלויים ברכות דף י"ח ע"א, הריטב"א נדה שם בדעת שמואל, היעב"ץ בחידושיו למסכת ראש השנה דף ל' ע"א, והחיד"א (ספר פתח עיניים) כתב, כי כן עיקר, וכן תפס הגאון רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שיעורים (ח"ב סימן כ"ט) כי יהא זה לאחר תחיית המתים "דאילו לימות המשיח ודאי ינהגו כל המצוות".

הרמב"ם בפרק י' מהלכות כלאיים הלכה כ"ה פסק: "מותר לעשות מן הכלאיים תכריכין למת, שאין על המתים מצוה". הנה כי דעת הרמב"ם בזה כר' יוסף ור' יוחנן דמצוות בטלות לעתיד לבוא.

והקשו בתראי מדברי הרמב"'ם בפרק י"ב מהלכות מלכים הלכה ב' שפסק כשמואל הסובר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, והיינו דהמצוות לא תבטלנה לעתיד לבוא.

אמנם אי נימא דס”ל לרמב"ם כדעת הסוברים דה"לעתיד לבוא" האמור כאן אינו לימות המשיח אלא לעת תחיית המתים, אשר לפ"ו א”ש מה שפסק בהלכות מלכים כשמואל, כי על כן שמואל לא מיירי אלא בימות המשיח, שאין בינם לבין העולם הזה אלא שעבוד מלכיות בלבד.

כאמור לעיל (הערה 9), לעתיד לבוא תהיינה שתי תחיות המתים, האחת, בימות המשיח, והשנית, ביום הדין שהוא אחר ימות המשיח, הגאון מהר"א פארדו (הו"ד בספר לב חיים ח"א, סימן ל"ב) כתב, דלא אמרו מצוות בטלות לעתיד לבוא, אלא למתים אשר יעורו בתחיית המתים השנית אשר תהיה ביום הדין שהוא אחר ימות המשיח, משא"כ המתים אשר יעודו בתחיית המתים הראשונה שתהא בימות המשיח יתחייבו בכל המצוות כולם כהיום הזה. ובספר לב חיים (שם) תמה על דבריו בזה, דאחר שגם התחייה הראשונה הוי תחייה גמורה שוב מה מקום יש לחלק בין שתי התחיות.

מחלוקתם תבואר ע"פ מה שחקר הגאון רבי אלחנן וסרמן בספרו קובץ שיעורים (חלק ב' סימן כ"ט) - מהו גורם הפטור מן המצוות לעתיר לבוא, האם הזמן שלעתיד לבוא הוא הגורם שיתבטלו המצוות, או שמא המיתה היא זו שגורמת את ביטולן כי כן גזר הכתוב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות לעולם, אפילו אחר שיחיה.

וכתב דהנפקא מינה תהיה בזמן התחייה הראשונה אשר תהא בימות המשיח דאי נימא דגורם הפטור הוא הזמן שלעתיד לבוא, אשר לפ"ז אלו אשר יעורו בעת התחייה הראשונה אשר תהא בימות המשיח יהיו חייבים במצוות כי על כן גורם הפטור הוא הזמן שלעתיד לבוא ואילו ימות המשיח אינם בכלל הזמן הזה שכן אז ינהגו כל המצוות, אכן אי נימא דהמיתה היא זו שגורמת את הפטור מן המצוות, אשר לפ"ז גם אלו אשר יעורו בעת התחייה הראשונה אשר תהא בימות המשיח יהיו פטורים מן המצוות דמה לי תחייה קמייתא מה לי תחייה בתרייתא דכל שמת פטור הוא לעולם.

הנה כי בזה פליגי הגאון מהר"א פארדו ובעל הלב חיים, דהגאון מהר"א פארדו ס"ל דהזמן דלעתיד לבוא הוא הגורם לפטור מן המצוות, אשר על כן כתב דלא אמרו מצוות בטלות לעתיד לבוא, אלא למתים אשר יעורו בתחייה השנית אשר תהיה ביום הדין, משא"כ בעל הלב חיים ס"ל דלא הזמן דלעתיד לבוא הוא הגורם שיתבטלו המצוות אלא דהמיתה היא זו שגורמת את הפטור, לפיכך תמה הוא מה מקום יש לחלק בין שתי התחיות.

12. דף ל' ע"א.

13. רמב"ם פרק י"א מהלכות מלכים הלכה א'.

14. דאי לא תימה הכי תיקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן, דהוא מרא דשמעתא הן בנדה והן בר"ה. כן כתב להוכיח הגאון יעב"ץ בחידושיו לר"ה שם.

ובישוב שיטת הסוברים דהמצוות תבטלנה לימות המשיח - יש שכתבו - ע"פ מאי דאיתא בירושלמי (מעשר שני פרק ה' הלכה ב'): אמר ר' אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד", ומשום כך התקין ר' יוחנן שיהא יום הנף כולו אסור, כי כשיבנה בית המקדש ינהגו כל המצוות כולם כי על כן יהא זה עוד קודם למלכות בית דוד, אמנם בימות המשיח, סובר ר' יוחנן, כי המצוות תבטלנה.

15. רשב"א נדה שם ובחידושיו לאגדות הש"ס, וכדיליף מקרא דבמתים חפשי, ויעויין בריטב"א נדה שם שהרבה לתמוה על דבריו בזה.

בספר אור לי לבעל השד"ח (דף קמ"ד ע"ב) כתב להוכיח כי דעת הרמב"ם בזה כהרשב"א, דאי לא תימה הכי תיקשי דברי הרמב..ם אהדדי, דבהלכות כלאיים (פ"י הכ"ה) פסק כר' יוחנן דמצוות בטלות לעתיד לבוא, ואילו בהלכות מלכים (פי”ב ה"ב) פסק כשמואל דאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד. ועל כרחך דס"ל לרמב"ם כדעת הרשב"א דמה שאמרו מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו בזמן המיתה בלבד, משא"כ שמואל דאמר "אין בין…" מיירי בימות המשיח, וא"ש דברי הרמב"ם.

אולם, כאמור לעיל (הערה 11) דברי הרמב"ם א"ש אף אי נימא דס"ל כדעת האומרים דביטול המצוות יהא לעת תחיית המתים, דהא שמואל לא מיירי אלא בימות המשיח ועליהם קאמר "אין בין…".

16. דף צ' ע"א.

17. דאי לא תימה הכי תיקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן דהוא מרא דשמעתא בתרווייהו. כן כתב להוכיח בספר תשובה מאהבה (חלק ג' סימן ת"י).

ובישוב שיטת הסוברים כי המצוות תבטלנה לעת תחיית המתים - יש שכתבו - ע"פ דברי הערוך לנר (סנהדרין דף צ' ע"א) כי כשיבוא המשיח יחיו משה אהרון ובניו, להורות לעם הדרך אשר ילכו בה כימי צאתם מארץ מצרים, ואז יתנו תרומה לאהרון, (עי' לעיל הערה 9 וראה כי יסוד הדברים מבואר כבר בדברי הריטב"א בכמה דוכתי). אשר לפ"ז שפיר מצינן למימר דמאי דקאמר ר' יוחנן בנדה מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו לעת תחיית המתים, והא דקאמר בסנהדרין "מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה" היינו בימות המשיח שאז יקומו אהרון ובניו לתחייה.

ועדיין צריך עיון, מה יענו אחר ראיה זו, אלו הסוברים כי המצוות תבטלנה לימות המשיח. ויתכן כי יסברו הם דנתינת תרומה לאהרון ובניו בעת קומם לתחייה לא תהא על דרך החיוב כי על כן יהיו פטורים אז מן המצוות, אלא - כפי שכתב היערות דבש - שקיום המצוות לעתיד לבוא יהא כקיום המצוות על ידי האבות שלא נצטוו בהם ואעפ"כ קיימום. בדרך נוספת יש ליישב שיטתם, ע"פ מה שכתב בספר נחלת בנימין (הו"ד בשד"ח מערכת המים כלל רי"ח), כי מה שאמרו מצוות בטלות לעתיד לבוא היינו מצוות לא תעשה בלבד, אבל מצוות עשה לא יבטלו לעולם. אשר לפ"ז א”ש שיטתם, כי אמנם המצוות תבטלנה כבר לימות המשיח, ושאני נתינת תרומה דמצות עשה היא אשר לא תבטל לעולם.

18. מגילה פרק א' הלכה ה'.

19. וראיתי מי שכתב, דמאי דקאמרו ר' יוחנן ורשב"ל בירושלמי "אינן עתידין ליבטל" היינו לימות המשיח, אבל לעת תחיית המתים עתידין ליבטל. אך זה אינו וכדמשמע לבתר מיניה בדרשת רשב”ל דאינן עתידין ליבטל לעולם, וכמשיכ הרמב"ם בפרק ב' מהלכות מגילה הלכה י"ח "...שאינן בטלין לעולם", עיי"ש.

20. חדושי מהר"ץ חיות (נדה דף ס"א ע"ב) בשיטת התוס' "ואף לשיטת התוס' ד"ה ואמר ר' יוסף משמע דקאי על עולם התחייה, היינו ברגע התחייה, אבל אח"כ פשיטא דיחזור לאיסורו".

21. אין לך דבר פשוט מזה.

22. ספר נחלת בנימין (הו"ד בשד"ח מערכת המ' כלל רי"ח), כמו כן כתב גם בספר נועם מגדים (הו"ד שם), והוסיף, כי בזה מובן מדוע עשה דוחה לא תעשה, והיינו משום דהלא תעשה עתידה ליתבטל, והעשה לא תתבטל לעולם.

23. עי' קונטרס דברי חכמים סימן נ"ג שהביא כמה מקורות לשיטה זו. ודברי תימה הם, דהא ר' יוסף ור' יוחנן דאמרו מצוות בטלות לעתיד לבוא מיירי אמצות לא תעשה דכלאיים, והיכי מצינן למימר דבמצוות לא תעשה הכל מודים שלא יבטלו לעולם, ועיי"ש בהגהה.

24. יערות דבש חלק ב' דף נ"א. כמו כן כתב גם בספר צור תעודה (מאמר ב'), דבעולם התחיה לא יקיימו המצוות בדרך חיוב ואזהרה כי אם יקיימו אותם מצד שיתגלה אז גודל מעלת מצות ה' ויתקיימו מרוב חשק ואהבה.

ויש שאמרו (עי' פתח עיניים להחיד"א, ובשד"ח שם בשם ספר בירך את אברהם בשם הריטב”א בשם הראשונים), שרק כמה מצוות ינהגו לעתיד לבוא מפאת שלימותן ותפארתם: "...ושמסיק [הריטב"א] שהעיקר כפירוש הראשונים דמצוות בטלות לעתיד לבוא, היינו כי בזמן התחיה לא נהיה חייבים, אבל כמה מצוות יתנהגו מעצמן מפאת שלימותן ותפארתם, לא בדרך חיוב אלא כמו האבות שקיימו כל התורה כולה".

25. חדושי מהר"ץ חיות, חולין דף ס"ז ע"ב, ונדה דף ס"א ע"ב בשם היפה תואר. והכריח כן מהא דאיתא בויקרא רבה פרשת שמיני דלעתיד לבוא לויתן ישחוט את השור בסנפיריו, ופריך, וכי זו שחיטה כשרה והלא תנינן דאין שוחטין במגל קציר מגרה ושיניים, ומשני, א"ר אבין בר כהנא, אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא. וקשה, דהלא אמרינן בירושלמי מגילה (פרק א' הלכה ה') דהלכות אינן עתידין ליבטל. ועל כרחך דאין הכוונה שיתבטלו המצוות אלא דבשעה זו שיעשה הקב"ה מחול לצדיקים יתבטלו בהוראת שעה.

ובזה תירץ לקושית המהרש"א אהא דאיתא בגמרא חולין שם "לויתן דג טהור הוא" דאיך ס"ד דדג טמא הוא, וכי יאכיל הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא טמא (עיי"ש במהרש"א מה שתירץ), אמנם למבואר דביטול המצוות יהא הוראת שעה בלבד, שוב א"ש, דגם בלויתן ס"ד דדג טמא הוא ואעפ"כ יהא מותר לשעה בלבד.

ובחידושיו לנדה שם, ציין המהר”ץ חיות, שכדברים הללו מצא בדברי הרשב"א בחידושיו למסכת קידושין (דף ע"ב ע"ב) שהקשה דהיאך ס”ל לר' יוסי דממזרי ונתיני טהורים לעתיד לבוא, דוכי יעלה על הדעת שיתבטל דבר מן התורה ח"ו, ותירץ דיהיה רק הוראת שעה בלבד ולא לדורות.

26. ספר הפסגה, קובץ רביעי, דף 50, בשם הגאון אב"ד דהארדישץ (הו"ד בשד"ח מערכת הג' סימן ז').

לדעתו, גורם הפטור מן המצוות לעתיד לבוא הוא לא הזמן דלעתיד לבוא אלא המיתה היא זו שגורמת את הפטור שכן גזר הכתוב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצוות לעולם (עי' הערה 11), לפיכך ס”ל דרק הצדיקים שמתו יפטרו מן המצוות כשיעורו בתחיית המתים, אכן הצדיקים החיים וקיימים לעתיד לבוא שלא ע”י תחיית המתים וכן הדור שיולד אח"כ יהיו חייבים בכל המצוות כולם דהא אין שום גורם שיפטרם.

27. כן יסברו כל אלו שלפי דעתם גורם הפטור מן המצוות לעתיד לבוא הוא הזמן שלעתיד לבוא (עי' הערה 11, וקובץ שיעורים ח"ב סימן כ"ט), דמאחר והזמן דלעתיד לבוא הוא הגורם לביטול המצוות שוב אין מקום לחלק בצורת הגעתם לזמן דלעתיד לבוא, דכל החי וקיים לעתיד לבוא פטור הוא מן המצוות.

28. קובץ שיעורים חלק ב' סימן כ"ט.

29. שם.

30. כך כתבו הראשונים והאחרונים בשם המדרשים, ואני את מקור המדרשים לא ידעתי, שאלתי חקרתי ודרשתי איה מקום כבודם ולא הוגד לי, משום כך מן הראוי הוא לציין את הראשונים והאחרונים אשר הביאו למאמר חז”ל זה, ואלו הם: הריטב”א בחידושיו למסכת קידושין דף מ"ט ע"ב ד"ה תשעה בשם "אמרו בהגדה". רבינו בחיי עה"ת פרשת שמיני בשם יש נוסחאות במדרש תנחומא, ספר תורת משה לחת"ס סוף פרשת שמיני. רדב"ז חלק ב' סימן תתכ"ח, ספר אברהם אנוכי להגר"א פלאג'י פרשת שמיני בשם הרמב"ן בשם המדרש, וחיפשתיו ברמב"ן ולא מצאתיו.

ויעויין באור החיים הק' פרשת שמיני שהוכיח כי החזיר יותר לעתיד לבוא מדכתיב "והוא גירה לא יגר" דלכאורה תיבת "והוא" מיותרת היא, ללמדך: כי "תנאי הוא הדבר כל זמן שהוא לא יגר אבל לעתיד לבוא יעלה גרה ויחזור להיות מותר, ולא ישאר בלא גרה ויותר כי תורה לא תשונה”.

ויתכן כי כן יענו אחר מדרש זה, אלו הסוברים כי המצוות לא תבטלנה אלא בזמן המיתה בלבד וכן הסוברים כי מצוות לא תעשה לא תבטלנה לעולם - דשאני חזיר שלעתיד לבוא ישתנה טבעו ויחל להעלות גרה, לפיכך יהא מותר. או יבארו הם למדרש זה כפי שביארו הרדב"ז (ח"ב סימן תתכ"ח) דאין הכוונה שיותר להם בשר חזיר, אלא שלעתיד לבוא יהיו אוכלים משמנים כאילו הותר להם בשר חזיר. או כפי שפירש (הרדב”ז) על דרך הסוד שיש למעלה שר אחד ששמו חזיראל והוא קטגור על ישראל ועתיד הקב"ה להחזירו לישראל להיות סניגור. או יגרסו הם כפי הגירסא שהביא רבינו בחיי עה"ת פרשת שמיני: "למה נמשלה אומה זו לחזיר שעתיד הקב”ה להחזיר עליהם מדת הדין, או כפי גירסא אחרת שהביא: "למה נקרא שמו חזיר שעתיד להחזיר העטרה ליושנה".

31. מדרש רבה פרשת שמיני י"ג, ג'. ובמדרש תנחומא שם נתפרש יותר וזה לשונו: לעתיד לבוא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה... והיכן הן נשחטין, אלא זה לזה מזדווגין שניהם... בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע, ולויתן הפך יהיה מיתתו שמכה אותו בזנבו והורגו, והצדיקים הולכים ונוטלין מנות מנות.

גירסא מחודשת מצינו בחתם סופר (יו"ד סימן י"ט ד"ה ואמרתי) בשם פירוש הפייטן בקדושת שחרית של פרשת החודש בשם המדרש, דהקב"ה הוא זה אשר ישחוט את שור הבר בסנפיריו של לויתן. בעקבות גירסא זו, פירש החת"ס למאמר חז”ל זה, שאין הכוונה שתתחדש תורה חדשה ודין חדש חלילה, אלא שאפילו אנן נמי נשחוט במגרה אם היה אפשר לומר ברי לי שלא פגעתי ולא קרעתי, אלא שאין אדם יכול לומר כן, ואפילו יאמר לא מהמנינן ליה, כי מי יכול לשער זה, אבל הקב"ה ששוחט בעצמו יכול לומר ברי לי, ואם כן היינו תורה חדשה מאתי דוקא תצא.

כגירסא המובאת בחת"ס כן גרס גם בידי משה, אלא שפירש באופן שונה "פירוש, שהקב"ה הוא מותר לשחוט גם בסנפירין, אבל לבני אדם אשר להם ניתנה התורה לצרף את לבבם ולקבוע בהם רחמנות להם אסור בסנפירין כי הוא צער בעלי חיים”.

ויתכן כי כן יגרסו ויפרשו למדרש זה, אלו הסוברים כי המצוות לא תבטלנה אלא בזמן המיתה בלבד, וכן הסוברים כי מצוות ל"ת לא תבטלנה לעולם - דקב"ה שאני, וכפי שפירשו החת"ס והידי משה, ועי' עוד בזה לעיל הערה 25.

32. שם.

33. מדרש שוחר טוב מזמור קמ"ו עה"פ ה' מתיר אסורים, עי' לעיל הערה 1 שכתבנו, כי לא נמצא איה מקום המדרש האומר "למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לעתיד לבוא.., ויש שרצו לומר כי מקורו הוא מדברי המדרש שוחר טוב הנ"ל האומר כי כל בהמה שנטמאת בעולם הזה מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא, וחזיר הינו בכלל בהמה שנטמאת. ואינו נראה, שכן הלשון המובא בספרי הראשונים בשם המדרש - על החזיר, הוא כאמור: "למה נקרא שמו חזיר שעתיד הקב"ה להחזירו לעתיד לבוא", ובמדרש שוחר טוב לא מבעיא שלא נכתב לשון זה אלא אף שם חזיר לא נזכר שם. עכ"פ זה ודאי שמדברי המדרש שוחר טוב נמי מוכח שהחזיר יותר לעתיד לבוא בכלל שאר בהמות טמאות.

34. ספר טהרת המים סימן ע”ד בשם ספר המצרף בשם מדרש חז"ל, והוא מדרש שוחר טוב מזמור קמ”ז, וזה לשונו: "ומהו מתיר אסורים אין איסור גדול מן הנדה שהאשה רואה דם ואסרה הקב”ה לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה".

ולי נראה דאין מכאן שום ראיה שאיסור נדה יבוטל לעתיד לבוא, ומה שאמרו במדרש "ולעתיד לבוא הוא מתירה", אין פירושו שאיסור נדה יהא מותר, אלא שהנשים - לעתיד לבוא - לא תהיינה נדות, דהא המדרש - בהמשך דבריו - יליף להא דלעתיד לבוא הוא מתירה מקרא דכתיב בזכריה "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" ומפרש המדרש "ואין טומאה אלא נדה שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה", הנה מפורש כי את הנדות הנקראת טומאה יעביר מן הארץ ולא את איסור הנדה.

35. נדה דף ס"א ע”ב (עי' הערה 1).

36. קידושין דף ע"ב ע"ב, ועיין הערה 25.

37. ספר העיקרים, הו"ד בספר מקדש מעט חלק ה' סימן קמ"ו, ועי' בספר גט פשוט סימן קכ"ו ס”ק ל"ד.

38. דהנה בגמ' בבא בתרא דף ע”ה ע"א איתא: א"ר יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, ובתלמוד ירושלמי שבת סוף פרק ר' עקיבא מבואר כי יש סוברים שלויתן דג טמא הוא, הנה כי לויתן אשר דג טמא הוא, יהא מותר לעתיד לבוא.

39. כך כתב בספר בנין שלמה למהרש"ל בהקדמתו השניה דף ו' ע"א, עיי”ש.

40. וראיתי מי שביאר זאת ע"פ מה שאמרו חז"ל (פסחים דף נ' ע"א): אמר דבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב. וביאורו, שלעתיד לבוא יתגלה שאין רע כלל, כי כל דעביד רחמנא לטב עביד, ומה שנראה לנו רע אינו אלא מפני קוצר ראייתנו וקטנות הבנתנו. אז, באחרית הימים, יתגלה לעין כל איך כל "רע" בשעתו היה שיא הטוב האפשרי. והנה, כידוע, כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, יציאת מצרים ראויה לציון רק מכיון ששעבוד מצרים נחשב כצרה, כי אלולא כן לא היה ראוי לחגוג את הגאולה ממנה, וכשיתברר לעתיד לבוא כי צרת מצרים לא היתה צרה, ממילא יתבטלו המועדים שהם זכר לפורקן מצרה זו.

וטעמא דפורים אינו בטל לעולם, כי הנה תוכנו של פורים איננו גאולה מן הצרה, אלא הכרה שהצרה אינה צרה, שהדי נתברר שגזרת המן ואחשורוש שנראתה כצרה ליהודים, גרמה רק טוב, בין ברוחניות ובין בגשמיות. נמצא איפוא, שדוקא תוכנו של פורים מתאים להכרה של אחרית הימים שהרע אינו רע כלל, משא"כ שאר המועדים שבנויים דוקא על היות הרע - רע בשעתו, על כן, אף ששאר המועדים יבטלו לעתיד לבוא - "ימי הפורים האלה לא יעבדו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם”.

איברא דיעויין ברדב"ז (ח”ב סימן תתכ"ח) שפירש לדברי חז"ל אלו "דכוונתם בזה שתרבה להם השמחה והעונג עד שיהיו כל הימים שוים כמועדים" ויעויין בשד"ח מערכת הג' אות ע"ו בהגהה שביאר דבריו ע"פ מה שאמרו במסכת שבת (דף קמ"ה ע"ב): "מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהן עניים" ופירש רש"י "מפני שהם עניים - וכל השנה אין להם שמחה במאכל ומשתה ואין להם מרגוע ממלאכה לפיכך במועדים כל שמחתם”, ולעתיד לבוא מרוב העונג שיהיה כל השנה לא יהיה ניכר שמחת המועדים. ויתכן כי כן יפרשו אלו הסוברים כי המצוות לא תבטלנה אלא בזמן המיתה בלבד.

41. מדרש רבה פרשת צו ט', ז', ופרשת אמור כ"ז, י"ב. ובטעם הדבר כתב בפירוש מהרז"ו (פרשת אמור שם), כי כל הקרבנות באים על חטא, וגם העולה על הרהור הלב, ולעתיד לא יחטאו, רק התודה והשלמים יבואו על רוב הטובה.

וביפה תואר (פרשת צו שם) כתב, ומה שאמר כל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא, זה נאמר על קרבנות יחיד דבאים על חטא, ולעתיד כיון שיבוקש עוון ישראל ואיננו לכן לא יובאו עוד, אבל תמידין ומוספין ושאר קורבנות צבור ע"כ לא יבטלו.

42. מדרש רבה פרשת צו ט', ז'. ושם פרשת אמור (כ"ז, י"ב) גרסינן: "כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם". ובשו"ע או"ח (סימן נ"א סעיף ט') איתא: "כל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה", ומקורו בספר ארחות חיים כפי שציין הב"י שם, ויעויין בביאור הגר"א שם שכתב שמקור הרברים הוא מדברי המדרש רבה הנ"ל.

ובביאור הדבר - כתב ידידי הגאון ר' יחזקאל מלר בפתיחה לספרו מאור המלך ח"ב – עפ"י מה שאמרו במסכת שבת (דף י' ע"א) דתפילה נקראת חיי שעה, ופירש רש”י: "תפלה צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום ולמזונות". ועל כן, לעתיד לבוא, שכתב הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (פרק י"ב הלכה ה') שבאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל מעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד עיי"ש, הרי שלא יצטרכו לתפלה עבור שלום ומזונות שהרי לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות. גם חולי לא יהיה באותם הימים וכמו שמבואר ברמב"ם (פרק ט' מהלכות תשובה הלכה א - ב) שכתב, "שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוות שבהן זוכין לחיי העולם הבא, ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכויות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן".

וטעמא דההודאה אינה בטלה לעולם - ביאר שם - משום דההודאה היא עיקר מטרת היצירה, וזהו תפקידו וחובתו של כל נברא ויצור, ובפרט בחיר היצורים - האדם - וביותר העם הנבחר - עם ישראל וכדכתיב (ישעיה מ"ג, כ"א) "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו”, ובתפילת שחרית של שבת - "ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל ברנה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור" - "שכן חובת כל היצורים לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס...", ויעויין ברמב"ן (סוף פרשת בא) שהאריך ביסוד זה וכה הם דבריו: "וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו. וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי כנסיות וזכות תפלת הרבים זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותיך אנחנו". כמו כן כתב בדברים (ל"ב כ"ו): "אבל ה' ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו", הנה כי כוונת היצירה היא אך ורק שיכיר האדם את בוראו ויודה לשמו, וכמש"כ הרמב"ן שאין לנו טעם אחר ביצירה מלבד זה שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו והיינו ההודאה, ולפי"ז מובן היטב דההודאה שהיא כוונת היצירה לא תתבטל לעולם סלה ועד. ודפח"ח.

43. רמב"ם פרק ה' מהלכות תענית הלכה י"ח.

44. רמב"ם פרק ב' מהלכות מגילה הלכה י"ח. והשיג עליו הראב"ד וזה לשונו: "לא יבטל דבר מכל הספרים שאין ספר שאין בו לימוד, אבל כך אמרו אפילו יבטלו שאר ספרים מלקרות בהם מגילה לא תבטל מלקרותה בצבור". ובלחם משנה ביאר השגתו "שהוא הבין בדברי רבינו ז"ל שרצונו לומר שספרי הנביאים יתבטלו לגמרי ואין לומדים מהם לדבר מן הדברים וכמאן דליתיה, ואמר שאין הדבר כן שהרי מכל ספר וספר אנו למדים דברים רבים וא"כ יתבטלו אותם הדינים, לכך אמר דאין הכוונה כמש"כ רבינו ז"ל שיגנזו, אלא קיימים יהיו, אלא אע"פ שאין קוראים בהם בכל שעה אלא לשום עת רחוק מ"מ במגילת אסתר קורין".

45. שכך כבר ימחה זכרו מן העולם, כדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא י"ט, ועוד.

46. כי על כן יסוד המצוה הוא, לזכור מעשיו הרעים, כדי לעורר שנאתו, וזאת על מנת להלחם ולנקום בו, כדמוכח ממש"כ בספר החינוך מצוה תר"ג דמצות זכירת מעשה עמלק נוהגת רק בזכרים, כי להם לעשות המלחמה ונקמת האוייב ולא לנשים, ומאחר ונשים לאו בנות מלחמה נינהו לכך פטורות ממצות מחיית עמלק, וכיון דפטרות ממחייה פטורות נמי מזכירה, עיי"ש, הרי להדיא דיסוד המצוה הוא לזכור מעשיו הרעים כדי לעורר שנאתו ע"מ להלחם בו, ולכן נשים פטורות ממצות זכירה משום שאינן בנות מלחמה. כמו כן מבואר בדברי הרמב"ם בספר המצוות (מ"ע קפ"ט) שכתב: "שציונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולשנוא אותו בכל עת ועת, ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו... הלא תראה שמואל בהתחילו לעשות המצוה הזאת איך עשה, שהוא זכר תחילה מעשהו הרע ואח"כ ציוה להורגו", ומאחר ויסוד המצוה הוא לזכור מעשיו הרעים כדי לעורר שנאתו וזאת ע"מ להלחם ולנקום בו א"כ לעתיד לבוא שכבר ימחה זכרו של עמלק, שוב לא תהיה מצות זכירה.

איברא דיעויין בתרגום יונתן בן עוזיאל סוף פרשת כי תצא עה"פ והיה בהניח ה' אלוקיך שכתב וזה לשונו: "ואפילו ליומי מלכא משיחא לא תתנשי". הנה כי ס”ל לתרגום יונתן דמצות זכירה הוי מצוה בפני עצמה דלא שייכא למצות מחיית עמלק, דהלא בימות המשיח ימחה זכרו של עמלק מן העולם, ואי נימא דהזכירה היא כדי לשונאו ע"מ להילחם בו, א"כ אמאי בעינן לזוכרו בימות המשיח מאחר והוא כבר נמחה, וע"כ דמצות זכירה הוי מצוה בפנ"ע דלא שייכא כלל למצות המחייה, ואף לאחר שימחה עמלק מצות זכירה תעמוד בעינה.

אמנם יעויין ברבינו בחיי עה"ת שם שכתב דהתרגום יונתן מיירי כאשר לא ימחה לגמרי זכר עמלק, אך כאשר ימחה לגמרי, אף להתרגום יונתן ליכא מצות זכירה, ועי' עוד בזה בספרי שבט יהודה חלק א' סימנים ל"ב - ל"ג.

47. פסחים דף נ' ע"א.

48. שם.





עזרתכם חשובה
מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2017 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י