.

גאולה, משיח, מלחמת גוג ומגוג, מחיית עמלק ,אליהו הנביא, בית המקדש השלישי, יום הדין, עולם הבא, גילגולים, תחיית המתים על פי מקורות ביהדות. הזמן עכשיו.






חלק ג

א. משיח בן יוסף
ב. עשרת השבטים וקיבוץ גלויות
ג. הדור בו יבוא המשיח
ד. שני אלפים ימות המשיח
ה. בר נפלי, סוכת דוד הנופלת
ו. היכל משיח, היכל קן ציפור
ז. חמורו של משיח
ח. וארו עם ענני שמיא
ט. ירושלים לעתיד לבוא
י. גויים וגרים בימות המשיח
יא. ארצות הקיני, הקניזי והקדמוני
יב. מחיית עמלק בימות המשיח
יג. כיצד ינהל המשיח את מלחמותיו נגד אויביו
יד. התבטלות המועדים
טו. ימי הצומות יהפכו לימי ששון ושמחה
טז. ביטול המוות
יז. בניית הגוף מחדש בתחיית המתים
יח. סדר הקימה בתחיית המתים
יט. אופן הקימה בתחיית המתים
כ. בעלי מומים בתחיית המתים
כא. אנשים שעדיין יחיו בהגיע זמן תחיית המתים
כב. האם גם הגופים שהיו לאדם בגילגולים הקודמים יקומו לתחייה
כג. תחיית המתים כמצב זמני או כמצב נצחי
כד. יום הדין הגדול
כה. סעודת הלוויתן, סעודת גן עדן



חלק א
חלק ב
חלק ג
חלק ד

קישורים
הזמן

התחלה | כרך א | כרך ב | כרך ג | כרך ד | קישורים | הזמן

פרק כד

יום הדין הגדול

הרמב"ן 1 מבאר, שיש שלושה זמנים כלליים של דין ומשפט: א. בעולם הזה, בכל ראש השנה; ב. בעולם הבא, עולם הנשמות, לאחר פטירתו של אדם; ג. לעתיד לבוא, והוא "יום הדין הגדול".

על "יום הדין הגדול" נאמר 2 : "הנה יום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושי רשעה ולהט אותם היום הבא... וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה". חז"ל 3 פירשו זאת, שלעתיד לבוא "הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאים בה, ורשעים נידונים בה".

מועד יום הדין הגדול

מדברי כל המפרשים עולה, כי זמנו של "יום הדין הגדול" הוא מיד לאחר תחיית המתים 4 . במדרש מובא, כי יהיה זה שלושה ימים לאחר תחיית המתים הכללית 5 .

מקום המשפט

המקום בו תשפט כל האנושות ביום הדין הגדול והנורא הוא: עמק יהושפט 6 . שם ישב הקב"ה על כסא דין וידון כל אדם ואדם לפי מעשיו.

יום פחד ואימה

על יום הדין הגדול נאמר במדרש 7 : "היום ההוא יום חושך ונורא, יום פחד ואימה".

בנביא 8 מסופר, כי לאחר שנפטר שמואל הנביא, ראה שאול שהאוייבים שבים ומתקבצים להלחם בעם ישראל, ועל כן פנה לבעלת אוב וביקשה שתעלה לו את שמואל. בעלת האוב ראתה כי שתי דמויות עולות באוב "והאחד איש הדור במראהו, ועוטה מעיל". ידע שאול כי שמואל הוא, ולכן נפל על פניו והשתחווה. "ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי". ופירשו זאת בגמרא 9 , כי שמואל היה מתיירא שמא יום הדין הגדול הגיע, ולכן לקח עמו את משה רבינו, שיבוא להעיד לטובתו.

למרות ששמואל כבר שכן בגן עדן, מכל מקום הוא התיירא מיום הדין הגדול, לפי שלא כל מי שנמצא בגן עדן לאחר פטירתו הוא גם יזכה להיות מן המזומנים לחיי עולם הבא.

במדרש 10 מובא, כי הקב"ה הראה לאליהו הנביא ארבעה עולמות, והעולם המבהיל ביותר יהיה ביום הדין הגדול.

מהות המשפט

ביום הדין הגדול ישפט כל אדם "אם הוא ראוי לתחיית המתים ולנועם הגוף והנפש באותו זמן". על כך נאמר בדניאל 12 : "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם".

בגמרא 13 מובא: "שלוש כתות הן ליום הדין: אחת של צדיקים גמורים, ואחת של רשעים גמורים, ואחת של בינוניים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם; רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם, שנאמר: 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם'. בינוניים יורדים לגיהנם ומצפצפים ועולים 14 . בית הלל אומרים: 'ורב חסד' מטה כלפי חסד" 15 .

עוד מובא בגמרא 16 : "פושעי ישראל בגופם 17 ופושעי אומות העולם בגופם 18 יורדים לגיהנם ונידונים בה שנים עשר חודש. לאחר שנים עשר חודש גופם כלה ונשמתם נשרפת ורוח מפזרתם ונעשים עפר תחת כפות רגלי הצדיקים. אבל המינים 19 , והמסורות 20 , שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי ציבור 21 , ושנתנו חיתתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחבריו 23 יורדים לגיהנם ונידונים בה לדורי דורות. גיהנם כלה והם אינם כלים".

במדרש 24 מובא, שכל מי שהתחייב בדין ביום הדין הגדול, מלאכי השרת דוחפים אותו לחלחלה גדולה, ומשם הוא עושה את דרכו לגיהנם.

לדעות אחרות 25 , מי שהתחייב בדינו, אש וגופרית יורדים עליו מן השמים ושורפים אותו.

ביום הדין הגדול יראה הקב"ה לכל באי עולם את הגיהנם ואת גן עדן כל כל שעריהם ומדוריהם. שערי גן עדן יפתחו במזרח, ושערי גיהנם יפתחו בנחל יהושע 26 .

ביום זה יתייצבו כל אומות העולם לפני כס המשפט. "אומר להם הקב"ה: אל יכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה. מיד נכנסת לפניו מלכות רומי תחילה. אומר להם הקב"ה: במה עסקתם? אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה שווקים עשינו, הרבה מרחצאות בנינו, הרבה כסף וזהב הרבינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה 27 . אומר להם הקב"ה: שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם: תקנתם שווקים להושיב בהן זונות. מרחצאות לעדן בהם עצמכם. כסף וזהב שלי הוא. מיד יצאו בפחי נפש... יצאה מלכות רומי ונכנסה מלכות פרס... וכן לכל אומה ואומה" 28 .

לפני הכרעת משפטם של אומות העולם, הקב"ה שוחק עליהם ומביישם בפני כל באי עולם, שנאמר 29 : "יראו גויים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה". במדרש 30 מובא: "הקב"ה מביא כל אומה ולשון ואומר: למי עבדתם בעולם שהלך ולמי השתחויתם? והם אומרים: לאלילי כסף ואלילי זהב. ואומר להם הקב"ה: עברו אתם ואלוהיכם באש, אם יכולים להציל אתכם יצילו. יש בכם שהם עובדים ליונים הרבה יונים נשחטים. יש בכם עובדים לדגים הרבה דגים נשחטים בשוק. מיד הקב"ה מביישן.

על הכרעת משפטם של אומות העולם נאמר בספר תהלים 31 : "ישובו רשעים לשאולה, כל גויים שכחי אלהים". הם נמסרים לנגרסאל, שר הגיהנם, "והוא נוטלן ומשליכן לאש" 32 .

מי ישפט ביום הדין הגדול והנורא

יש אומרים, כי כל אדם ואדם ישפט מחדש על פי מעשיו, כדי לקבוע באיזו מידה הוא ראוי לשכר הגדול של ימי התחייה.

ויש אומרים, כי כל הדין והמשפט שיהיה ביום הדין הגדול אינו מתייחס כלל לעם ישראל, שכן כל יהודי שהיה בו חטא כל שהוא, כבר קיבל את עונשו בעולם הזה או בעולם הבא עולם הנשמות: "מאחר שעברו על הנשמה הזאת ימי כיפור, ויסורים ממרקים, ואחר כך גילגולים, למה לה לחזור ולהיות נידונת ביום הדין הגדול". לדעתם, "יום הדין הגדול, אינו אלא לאומות העולם" 34 .

לפי דעות אחרות, אין לפרש את יום הדין הגדול במובן של דין ומשפט, אלא במשמעות של עונש ונקמה באומות 35 .

זכויות מכריעות ליום הדין הגדול

א. שמירת שבת "אם תזכו לשמור את השבת, תינצלו משלוש פורענויות: מיומו של גוג, ומחבלו של משיח, ומיום הדין הגדול" 36 .

ב. לימוד התורה "ונגרסאל, שר של גיהנם, יתיצב לפני ה' ויאמר: רבון העולמים! אתה נתת בידי כל אומה ולשון למען אשרפם באש; ומה הדבר אשר מנעת ממני את העם האחד הזה, את ישראל? ואלקים יענהו: כל אומה ולשון נתתי בידך, בלתי עם ישראל אשר אין לך שליטה עליהם. והגיהנם ישאל: בעבור מה הדבר הזה? והאלקים יענה: בעבור זה! על כי קראו בתורתי ועסקו בה על כן אני אוהב אותם לעולמי עולמים" 37 .

אחרית דבר, לאחר המשפט

לאחר שיחרץ דינו ומשפטו של כל אדם ואדם, יראה הקב"ה את כבודו לכל באי עולם 38 . על אותו הזמן אמרו חז"ל 39 : עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר 40 : ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

או אז יתורצו הקושיות ויעלמו התמיהות על הנהגת העולם. כולם יראו את השתלשלות המאורעות מאז בריאת העולם, ויבינו שהכל היה מחושב ומסודר ללא פגם 41 . אז יפתחו שערי שמים על כל סודותיהם העמוקים, ויתגלה לעין כל כי "כל דעביד רחמנא לטב עביד", איך כל רע בשעתו היה שיא הטוב האפשרי 42 .

באותו הזמן תערך לצדיקים הסעודה הגדולה, המכונה "סעודת הלוויתן", או "סעודת גן עדן", בה יוגשו: הלווייתן, שור הבר והיין המשומר, כמפורט בפרק הבא.



הערות

1. שער הגמול.

2. מלאכי ג, כג.

3. נדרים ח, ב.

4. רמב"ן שער הגמול. וכן מפורש במדרש אליהו: "אמר אליהו: אני רואה מתים טבועים ועפרם נגבל, ונעשו כמו שהיו מתחילה... ומלאכי השרת פותחים את קברותיהם וזורקים בהם נשמותם, וחיים, ומעמידים אותם על רגליהם. וכל מי שנתחייב בדין דוחפים אותו לחלחלה גדולה... שנאמר ישעיה סו, כד: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי".

וכן הוא במדרש ויושע: "יחיינו מימים, וביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו, והקב"ה מביא כל אומה ולשון ודן אותה".

5. מדרש ויושע: "מניין שביום השלישי יהיה יום הדין? שנאמר הושע ו, ב: "יחיינו מימים, וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו".

6. מדרש ויושע: "... ישב הקב"ה על כסא דין בעמק יהושפט.

7. אוצר המדרשים עמוד צז ד"ה אלף ושלוש מאות.

8. שמואל א, פרק כח, פסוק טו.

9. חגיגה ד, ב. וכן הוא במדרש תנחומא פרשת אמור סימן ד ד"ה ואיש.

10. תנחומא פרשת פקודי; אוצר המדרשים עמוד צז.

11. רמב"ן שער הגמול.

12. יב, ב.

13. ראש השנה טז-יז.

14. פירוש: "צועקים ובוכים מתוך יסורים שעה אחת ועולין" - רש"י שם ד"ה ומצפצפים.

15. פירוש: "הואיל ומחצה על מחצה הם, מטה את ההכרע לצד זכות, ואין יורדין לגיהנם" - רש"י שם ד"ה מטה.

16. ראש השנה יז.

17. הגמרא שם שואלת: "פושעי ישראל בגופן, מאי ניהו? מי אלו שנחשבים לפושעי ישראל בגופן? - אמר רב: קרקפתא דלא מנח תפילין.

בהגדרת "קרקפתא דלא מנח תפילין" נחלקו הראשונים:

יש אומרים שהמדובר הוא באדם שלא הניח תפילין מימיו, אפילו פעם אחת, ועליו אמרו שהוא בכלל פושעי ישראל בגופן. אבל אדם שהניח תפילין אפילו פעם אחת בלבד, אינו בכלל זה.

ויש חולקים וסוברים, כי גם אדם שאינו מניח תפילין לפרקים, נחשב בכלל פושעי ישראל בגופן.

ויש סוברים, שהדברים אמורים באדם שאינו מניח תפילין מפני שהמצוה בזויה עליו, אבל אם אינו מניחן משום שהוא דואג שמא לא יוכל להזהר לשומרם בקדושה וטהרה, אינו בכלל פושעי ישראל בגופן. לפי דעה זו, מובא בפוסקים, כי גם מי שאינו מניחן כדי שלא להתבטל ממלאכה או מחמת עצלות, הוא בכלל פושעי ישראל בגופן.

ויש סוברים, שאין הדברים אמורים אלא באדם שאינו מניחן מתוך רשעות, אבל אם אינו מניחן מחמת עצלות, אינו בכלל פושעי ישראל בגופן.

ויש סוברים, שכל מי שאינו מניחן, מאיזה טעם שלא יהיה, הוא בכלל פושעי ישראל בגופן.

18. בגמרא שם מבואר: "פושעי אומות העולם בגופן - אמר רב: בעבירה". ופירשו התוספות ד"ה אמר: "בעריות, שכן בן נח מוזהר עליו".

19. פירוש: "האנשים אשר הפכו דברי אלקים חיים לרעה, כגון: צדוקים ובייתוסים" - רש"י שם ד"ה המינין.

20. פירוש: "מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים" - רש"י שם ד"ה והמסורות.

21. ברמב"ם פרק ג מהלכות תשובה הלכה יא מובא: "הפורש מדרכי ציבור, אף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל, ואינו עושה מצוות בכללן, ולא נכנס בצרתן, ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן - אין לו חלק לעולם הבא".

22. פירשו זאת בגמרא ראש השנה יז, א: "ושנתנו חיתתם בארץ חיים - אמר רב חסדא: זה פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים".

23. ירבעם בן נבט עשה עגלי זהב, ואמר לבני ישראל: "רב לכם מעלות ירושלים, הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". בני ישראל שמעו בקולו והשתחוו לעגלים.

24. מדרש אליהו.

25. אוצר המדרשים שם.

26. מדרש רשב"י.

27. המפרשים תמהו: איך יעיזו אומות העולם לעתיד לבוא, כאשר הם ייווכחו באמת הצרופה, לומר שקר גלוי כזה לפני הקב"ה שהכל גלוי לפניו?

הגאון רי"ז הלוי סאלאווייצ'יק זצ"ל מיישב תמיהה זו, שאמנם אין כל שקר בדבריהם, וראיה לכך מעצם תשובתו של הקב"ה. אין הקב"ה אומר להם: "שקרנים אתם", אלא "שוטים שבעולם...".

ביאור העניין: כשם שעצם בריאת העולם לא הייתה אלא בשביל ישראל ובשביל התורה כמו שאמרו חז"ל בביאור הפסוק "בראשית ברא אלקים", כך גם כל מה שנעשה ונתחדש בעולם מתחילת הבריאה ועד סוף כל הדורות הוא רק בשביל ישראל שיתעסקו בתורה.

ומכאן נבין שצדקו דברי אומות העולם, שכל מה שעשו לא עשו אלא בשביל ישראל ובשביל התורה. ואף שהיום איננו יכולים לדעת מאומה מתכלית כל מעשה, מכל מקום לעתיד לבוא, כשהאמת תתגלה לעין כל, אז יהיה גלוי לכל באי עולם חשבון כל מעשה שנעשה בעולם. כל אחד ידע מה היא תכליתו של כל מעשה ולאיזו מטרה היה מיועד.

לכשיווכחו אומות העולם וידעו למפרע שעשו הכל בשביל ישראל, יתבעו מהקב"ה שכר פעולתם. על תביעה זו יאמר להם הקב"ה: "שוטים שבעולם", מצידכם עשיתם הכל לצורך עצמכם, אך משמים סובבו שפעולתכם תהיינה בשביל התורה וישראל, ועל כך לא מגיע לכם שכר.

28. עבודה זרה ב-ג.

29. מיכה ז.

30. תנחומא פרשת שופטים, ומדרש ויושע.

31. ט, יח.

32. מדרש דניאל.

33. הרמב"ן בשער הגמול. ונראה להוכיח כדעתו, שכל אחד ואחד מעם ישראל ישפט מחדש על פי מעשיו, מדברי המכילתא בשלח פרשה ד: "אם תזכו לשמור את השבת, תינצלו... מיום הדין הגדול". הרי מפורש שיום הדין יחול על עם ישראל, שהרי "גוי ששבת - חייב מיתה".

34. דעת האר"י ז"ל. דבריו הובאו בספר נשמת חיים, מאמר א, פרק יז. כדבריו מוכח מדברי המדרש מדרש ויושע: "... והקב"ה מביא כל אומה ולשון ואומר: למי עבדתם בעולם שהלך ולמי השתחויתם? והם אומרים: לאלילי כסף ואלילי זהב, ואומר להם הקב"ה: עברו באש אתם ואלוהיכם... ואחר כך ישראל באים, ואומר להם הקב"ה: אתם למי עבדתם? מיד עונים: כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו, גואלנו, מעולם שמך! מיד הקב"ה מצילם מדינה של גיהנם, והם יושבים בגן עדן ומתענגים מפירותיו".

35. דעת רבי יצחק אברבנאל מעייני הישועה, המעיין השמיני, סוף התמר השביעי. הוכחתו היא, הרי אין מקום לדין ומשפט נוסף אחרי המשפט שיש על האדם בעולם הזה ובעולם הבא, שהרי האדם לא עשה מצוות או עבירות אחרי שנשפט לאחר מותו, ומה מקום יש לדונו מחדש. על כן, לדעתו, אין לפרש את "יום הדין הגדול" במשמעות של דין ומשפט, אלא במשמעות של עונש ונקמה באומות - "הדין שזכר כאן הוא העונש שיעניש הקב"ה את האומות ויבטל ממשלתם".

36. מכילתא בשלח פרשה ד.

37. מדרש דניאל. כזאת מוכח גם מדברי "מדרש אליהו": "... ומלאכי השרת פותחים את קברותיהם וזורקים בהם נשמותם, וחיים, ומעמידים אותם על רגליהם. וכל מי שנתחייב בדין דוחפים אותו לחלחלה גדולה... וכל מי שלא חימד בתורתו של הקב"ה - עיניהם של צדיקים רואים במפלתו, שנאמר ישעיה סו, כד: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי".

38. מדרש תנחומא פרשת שופטים.

39. סוף מסכת תענית, דף לא, א.

40. ישעיה כה.

41. אוצר המדרשים שם.

בפיוט על עשרת הרוגי מלכות, מובאים דברי חז"ל: "שרפי מעלה צעקו במרה זו תורה וזו שכרה... ענתה בת קול משמים: אם אשמע קול אחר, אהפוך את העולם למים".

וביארו זאת על פי משל. פריץ אחד נזקק לבגד מיוחד במינו לרגל נשף גדול שעמד לערוך לחבריו הפריצים. קנה אריג יקר מאוד, נתנו לחייט יהודי שהיה באחוזתו והורה לו לתפור בגד נאה ומהודר. היהודי השתדל בכל כוחו, ואכן שרתה הברכה בעמלו והצליח לתפור בגד שעין לא ראתה כמוהו. כאשר הופיע הפריץ בנשף לבוש בבגדי תפארתו, היללו הכל את מעשה האומנות שבתפירת הבגד הזה.

היה שם אדם אחד שעינו היתה צרה בכבוד שנתנו לחייט היהודי על שהצליח במלאכתו. הלך אותו האיש אל הפריץ ואמר לו: האם נתת את לבך לכך שאורכו של האריג היקר שנתת לחייט היה יותר ארוך מהבגד שיצא מתחת ידו. משמע, אם כן, שהיהודי לקח לעצמו חלק נכבד מהאריג היקר. מיד קרא הפריץ ליהודי ותבע ממנו להחזיר לו את כל שאריות האריג.

השיב לו היהודי: אדוני הפריץ, לא לקחתי לעצמי שום פיסת בד. הכל נמצא בבגד. על תמיהת הפריץ, החל החייט להסביר לו שמאחר וישנם קיפולים רבים בבגד, היה צורך בכל אורך הבד, אף על פי שהבגד עצמו קצר יותר. אולם הפריץ נשאר בשלו: היכן שארית הבד? חזר ושאל בתוקף. והיהודי בשלו: הכל לצורך הקיפולים הרבים. משראה החייט שאין הפריץ מבין את דבריו, ביקש ממנו שיפשוט את הבגד מעליו, ואז תוכח צדקתו. פשט הפריץ את הבגד ומסרו לידי החייט, והלה החל מיד לפרום את התפרים.

משראה זאת הפריץ עלתה חמתו עד להשחית, וזעק מרה: מדוע אתה עושה זאת? השיב החייט: ראיתי שאינך מבין את דברי והנך עדיין חושד בי, והחלטתי לפרום את הבגד ולהראות בעליל שהבד שנתת לי נמצא כאן בשלמותו.

כך אמר הקב"ה למלאכים: אם אינכם מבינים את גזרותי ושואלים "זו תורה וזו שכרה", אחזיר את העולם לתהו ובהו, ואז תראו את השתלשלות המאורעות מאז בריאת העולם, ותבינו שהכל מחושב ומסודר ללא פגם.

42. על זמן זה אמרו חז"ל פסחים נ, א: "אמר רבי אחא בר חנינא: לא כעולם הזה העולם הבא. העולם הזה על בשורות טובות אומר: ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר: ברוך דיין האמת. לעולם הבא - כולו הטוב והמטיב. וביאורו, שלעתיד לבוא יתגלה שאין רע כלל, כי כל דעביד רחמנא לטב עביד, ומה שנראה לנו רע אינו אלא מפני קוצר ראייתנו וקטנות הבנתנו. אז יתגלה לעין כל איך כל "רע" בשעתו היה שיא הטוב האפשרי.

בזה יתבאר מה שאמרו חז"ל: "כל המועדים בטלים לעתיד לבוא", שכן כל המועדים הם זכר ליציאת מצרים. יציאת מצרים ראויה לציון רק מכיון ששעבוד מצרים נחשב כצרה, כי אלולא כן לא היה ראוי לחגוג את הגאולה ממנה. וכשיתברר לעתיד לבוא כי צרת מצרים לא היתה צרה, ממילא יתבטלו המועדים שהם זכר לפורקן מצרה זו.





עזרתכם חשובה
מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2018 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י