פרק י

ביטולו של היצר הרע באחרית הימים

נאמר ביחזקאל: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר", זהו ששנו רבותינו "לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו" ² .

היהא זה כבר לימות המשיח או שמא רק לאחר מכך. האם כתוצאה מביטולו של היצר הרע תיבטל גם הבחירה, או שמא שני עניינים נפרדים המה. על כך נעמוד בפרק זה.

מועד ביטולו

בקהלת ³ נאמר: "וזכור את בוראך בימי בחרותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ". אמרו חז"ל במסכת שבת ⁴ : "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ - אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה". מפרש החפץ חיים במאמר ציפית לישועה בזה הלשון: "והטעם כי אז יתבטל היצר הרע" ⁵ . הנה מפורש לנגד עינינו, כי ביטולו המוחלט של היצר הרע, יהא כבר לימות המשיח.

ויסוד הדברים מבואר ברמב"ן על הפסוק ומל ה' אלהיך את לבבך ⁶ , וכה הם דבריו: "...כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע... כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ובעונש... אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל... וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה ברצונו דבר והפכו... וזהו ביטול היצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי... שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי... וכן נאמר ביחזקאל ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו... וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה" ⁷ .

ולמעלה בקודש, בספר תנא דבי אליהו (פרקים, ד', ה', כ'), וזה לשונו: "חיים שלא ביצר הרע לימות בן דוד... שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ורוח חדשה אתן בקרבכם, אלו מעשים טובים. והסירותי לב האבן מבשרכם, זה יצר הרע. ונתתי לכם לב בשר, זה יצר טוב לקיים כל דברי התורה".

לעומתם סוברים אחרים, כי אמנם יתבטל היצר הרע, אולם לא יהא זה כבר לימות המשיח, אלא בעת תחיית המתים, וכה כתב בספר "מגיד מישרים" ⁸ לר"י קארו: "מגלינא לך רזא טמירא... שבזמן תחיית המתים דהוא בתר ימות המשיח יהא חרב עלמא מתאוות וכיסופין דהאי עלמא, והא בהוא זימנא יתבטל יצר הרע מעלמא" ⁹ .

ומסתבר כי כזאת היא גם דעתו של הרמב"ם, כי על כן בכל הנוגע לימות המשיח פוסק הוא כשמואל הסובר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ודעת שמואל ברורה כי מלבד שעבוד מלכיות לא יהיה שום שוני בין העולם הזה לימות המשיח ¹⁰ .

יוצא איפוא, כי בנידון שלפנינו נחלקו רבותינו, לדעת הרמב"ן והנלוים אליו, ביטול היצר הרע יהא כבר לימות המשיח, ולדעת הרמב"ם והנלוים אליו, אמנם יתבטל היצר הרע לעתיד לבוא אולם לא יהא זה כבר לימות המשיח אלא לאחר מכן.

ונראה, כי אף לדעת הסוברים שלא יתבטל היצר הרע ביטול גמור ומוחלט כבר לימות המשיח, מכל מקום גם לדעתם יפוג כח היצר הרע באופן משמעותי כבר אז.

כי הנה על ימות המשיח כתב הרמב"ם: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח, כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה... לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'", כמו כן כתב במקום אחר ¹² : "לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח... אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה... ובאותו הזמן... לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם...".

מאידך, אמרו חז"ל כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, רוח שטות ורוח חכמה הריהם דבר והיפוכו, אם רוח שטות גורמת להשתלטות היצר הרע על האדם הרי שרוח חכמה דוחקתו ומסלקתו ממנו, ומאחר ובאותם הימים תרבה הרוח חכמה, שוב - באותה מידה - יפוג כוחו של היצר הרע אשר מניעו העיקרי הינו הרוח שטות החופפת על החוטא.

מהות ביטולו

יש אומרים, כי כתוצאה מביטולו של היצר הרע תיבטל מן האדם גם הבחירה בין טוב לרע ¹³ .

ויש אומרים, כי ביטול יצר הרע לימות המשיח אין עניינו ביטול הבחירה, כי הנה גם אדם הראשון עוד קודם החטא היה בעל בחירה, כי על כן נברא האדם וזוהי תכלית בריאתו שיהא בעל בחירה עצמית לבחור בין טוב לרע, אלא בעוד שקודם חטאו היתה לו תשוקה אמיתית, כזאת שהיתה מותאמת לתענוג החטא, הרי שלאחר חטאו - עת בוא היצר הרע בקירבו - נתוספה לו תשוקה שיקרית הגדולה לאין ערוך ממידת התענוג האמיתי של החטא.

הנחש הוא יצר הרע, ברצות הנחש להסית ולהטעות, הוסיף תשוקה שיקרית לתענוג חטא עץ הדעת באומרו: "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע", ואמרו במדרש שאמר להם כי אם יאכלו מעץ הדעת יוכלו לברוא עולם. מן אותו הרגע נולדה בו באדם התשוקה המוטעית לעבירה על ידי דמיונות שיקריים להנאות שאינן קיימות ¹⁴ , זוהי לידתו של היצר הרע, ובאחרית הימים עם ביאת משיח צדקנו תהא גם שחיטתו, ויחזור העולם לקדמותו כאשר היה מתחילה קודם החטא, לבחור בין טוב לרע כפי אמיתותם ¹⁵ .

הערות

1. פרק ל"ו, פסוק כ"ו.

2. סוכה דף נ"ב ע"א.

3. פרק י"ב, פסוק א'.

4. דף קנ"א ע"ב.

5. וכך הוא בספר עקבתא דמשיחא להגר"א וסרמן (פרק הרועים אות י"ח) בשם החפץ חיים וזה לשונו: "ועוד אמר החפץ חיים, כהיום מתחוללים בעולם במשך תקופה קצרה שינויים, אשר לפנים זקוקים היו למאות בשנים, רואים אנו כי גלגל הזמן מסתובב במהירות בזק, "מה עשה ה' לנו", למה נשתנו עלינו התנאים, על שאלות אלו ענה החפץ חיים: בשמים נתגבבו מימי בראשית עד הנה חשבונות עד אין מספר, טרם ביאת המשיח יש לפרוע חשבונות אלה, מפני שהגאולה תבטל את יצר הרע ועל ידי כך יחוסלו כל עסקי העולם הזה התלויים ועומדים במלחמת היצר, על כן שומה על כל נפש ונפש לפרוע את אשר נשארה חייבת לשמים”.

6. דברים פרק ל', פסוק ו'.

7. וכך הוא בקונטרס בית היחיאלי (דף צ”ז - צ”ח) בשם המקובלים וזה לשונו: "ראיתי מך ההכרח להודיע, מתי יחונן ה' את שארית עם מרעיתו, ישראל אשר בחר לו לנחלה, ויקדש שמו ברבים, לעובדו כולם שכם אחד, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, ותגלה ותיראה מלכותו יתברך שמו, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד... ואז תתגלה עיקר הארת תוספת שבת, וישבתו כל הסטרא אחרא והדינין, ואז רוח הטומאה תעבור כליל מן הארץ... אז הארת הקדושה בעצמם תבטל הקליפה וסטרא אחרא, ויקויים בכל ישראל: והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ורוח חדשה אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו, ושאין יצר הרע - ודאי כולם יהיו קדושים וטהורים ויקיימו מצוותיו יתברך שמו אמן". כמו כן כתב גם המלבי"ם בהקדמתו לפרשת נצבים: "...לזה יבטיחם שאז יבטל מהם היצר הרע, וכשם שעל ידי שסבלו תלאות ויסורין בשבעים שנה בגלות בבל ועמדו בנסיון נתבטל מהם על ידי תפלת אנשי כנה"ג יצרא דעבודה זרה, ככה על ידי התלאות הרבות יבטל מהם כל ענין היצר...".

8. פרשת ויקהל, וביותר בפרשת בהר.

9. ועיין ברקאנטי עה"ת פרשת בהר עה"פ וספרת לך, ונראה כי לדעתו, ביטול היצר הרע יתרחש בתחילת האלף השביעי, שכן את דברי רב קטינא - הסובר (סנהדרין צז ע"א) "שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב" - כתב הרקאנטי לפרש כי ה"וחד חרוב" עניינו חרוב מיצר הרע, שיתבער רוח הטומאה והזוהמה הגופנית, ולא יהיו תולדות כי יכלו הנשמות מן הגוף, והגוף יהיה חרב מהם, ויתלבשו הנשמות מלבוש אחר טהור וקדוש כמלאכי עליון, וע"ע בזה בעניין "חורבן העולם באלף השביעי".

10. כן אמר לי הגר"ח קנייבסקי, ולכאורה יש להביא ראיה לדבריו כי אליבא דשמואל לא יבטל היצר הרע לימות המשיח מהא דאיתא בגמ. שבת שם: "והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד", הנה כי שיטת שמואל מפורשת היא שבימות המשיח לא יבטלו הזכות והחובה, ואם ביטול הזכות והחובה עניינו ביטול היצר הרע כמו שכתב הרמב"ן, הרי שלשמואל הסובר כי לא יבטלו אז הזכות והחובה, לדעתו לא יבטל אז היצר הרע, ומאחר ודעת שמואל ברורה היא הרי שאף פסק הרמב"ם ברור הוא - שבימות המשיח לא יבטל היצר הרע.

ואלמלא דמסתפינא הוי אמינא כי אף לדעת הרמב"ם יתבטל היצר הרע כבר לימות המשיח כי הנה בפרק ט' מהלכות תשובה הלכה ב' כתב הרמב”ם: "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח… לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת... ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם", הרי לפנינו, כי לדעתו, האי קרא דוהסירותי את לב האבן מבשרכם, יקויים כבר בימות המשיח. והנה בגמ' סוכה דף נ"ב ע"א איתא: "שבעה שמות יש לו ליצר הרע... יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם", יוצא איפוא, כי הסרת לב האבן עניינו ביטול היצר הרע, הנה דעתו של הרמב"ם פרושה לפנינו כשמלה, כי היצר הרע אשר יכונה בשם לב האבן יסור מאיתנו כבר בימות המשיח. ומאחר ודעת הרמב"ם ברורה, הרי שאף דעת שמואל ברורה שבימות המשיח יתבטל היצר הרע, כי על כן בכל הנוגע לימות המשיח פוסק הרמב"ם כשמואל.

ואל תתמה ממה שכתבנו לעיל להוכיח כי לדעת שמואל לא יבטל היצר הרע לימות המשיח מהא דאמרינן בגמ' שבת "ופליגא דשמואל", שכן ראייתינו זו הינה ראיה רק אם נפרש שביטול הזכות והחובה עניינו ביטול היצר הרע כפי שפירש הרמב"ן, אולם יעויין ברש"י שם שמפרש את ביטול הזכות והחובה באופן אחר לגמרי.

ועל דבר ההוכחה מעצם דברי שמואל הסובר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, אשר מזה מוכח כי מלבד שעבוד מלכיות לא יהיה שום שוני בין העולם הזה לימות המשיח, יש לנו לתרץ ולומר כי שוני זה נגרם כתוצאה מאי שעבוד מלכיות. וכמו שכתב הרמב"ם (שם): "ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה", ומכיון שירבו בחכמה נמצא יצר הרע בטל ומבוטל כפי שכתבנו בפנים.

אלא שמבטל אני את דעתי העניה לדעתו העשירה של הגר"ח קנייבסקי, ועל כן כתבתי בפנים כי לשיטת הרמב"ם לא יתבטל היצה"ר לימות המשיח, כפי דעתו הרמה.

ובדעת רש"י, בנידון בו אנו עוסקים, נסתפקתי טובא, כי הנה בגמ' סוכה שם איתא: לעתיד לבוא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה, ופירש רש"י בד"ה צדיקים בוכים וזה לשונו: "שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם", הנה מפורש, מהא דקאמר "בחייהם", כי לדעתו ביטול היצר הרע לא יתרחש לימות המשיח.

ומאידך, לעיל מיניה איתא: "וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד, אמרו, והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבוא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם על אחת כמה וכמה, הא הספידא מאי עבידתיה, פליגי בה רבי דוסא ורבנן, חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג וחד אמר על יצר הרע שנהרג", ועיין שם בפרש"י וראה כי מה שאמרה הגמ' "ואין יצר הרע שולט" היינו אף לדעת האומר כי ההספד הוא על משיח בן יוסף שנהרג, יוצא איפוא, כי לדעת רש"י ביטולו של היצר הרע יארע כבר בתחילת ימות המשיח עוד לפני ההספד על משיח בן יוסף. (עי' מהרש"א, שמיד לאחר הריגת משיח בן יוסף יבוא משיח בן דוד). ובדעת רש”י צריך עיון רב.

ואם נפשך לומר כי ביטולו של היצר הרע ושחיטתו המה שני עניינים נפרדים אשר יחולו בשני מועדים שונים, זה אינו וכפי שכתב המהרש"א (סוכה שם) בשם המפרשים "דלא שייך ביה ענין הריגה ושחיטה, אלא דביטול כוחו הוא שחיטתו והריגתו, כמש"כ לעתיד והסירותי לב האבן".

11. הלכות תשובה, פרק ט', הלכה ב'.

12. הלכות מלכים, פרק י"ב, הלכה ד' - ה'.

13. כן עולה מדברי הרמב”ן הנזכר בראש הענין, עיי"ש.

14. כך מבואר בספר בית הלוי עה"ת פרשת בראשית. ובזה פירש למאמר חז"ל הנזכר "לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו... לצדיקים נדמה להם כהר ולרשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין”, ותימה, כי הנה לכת אחת ודאי יש דמיון מוטעה.

וביאר, דהנה כל תשוקת וחמדת העוה"ז אינה אלא דמיון כוזב, דהרי רואים בחוש שבכל ענייני העוה"ז ההשתוקקות אליהם מרובה יותר ויותר מעצם התענוג שיש באותו דבר, ובשעה שאדם חומד דבר מסויים נדמה לו כאילו הוא דבר נפלא ותענוג גדול וכאשר מגיע לדבר עצמו רואה שבאמת אינו כן ואינו מוצא בו את סיפוקו כפי דמיונו, נמצא שכל הרודף אחר העוה"ז, רודף להשיג דבר שאינו בנמצא כלל, מכיון שההנאה שאליה הוא נושא את נפשו אינה קיימת. על כל פנים כל דברי העולם הזה והנאותיו הם קטני ערך מאוד, רק הדמיון והתשוקה מגדילים אותם, כל חוזקו של היצה"ר הוא אינו אלא בדמיון, אבל אחרי שמגיעים לדבר, מוכח בעליל שאין בו ממש. ומש"ה הצדיק הכובש את יצרו ומתגבר על יצרו בעת שמפתהו, הרי הוא כובש את יצרו בשעה שהוא חזק מאש שעת - הדמיון, ולכן נדמה לו כהר, אבל הרשע שמיד עם בוא היצר הרע והתשוקה, הוא עושה את רצונם ורואה שאין במעשה שום ממש והנאה כלל, מש"ה לעתיד לבוא, כשיתבונן במעשיו שעברו שלא היה בהם אלא הנאה מועטת בלבד, שפיר נדמה לו בחוט השערה, ואז בוכה הוא שבשביל דבר מועט כזה נכנע ליצרו.

15. כך כן עולה מדברי המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק נ') שכתב כי בזמן המשיח יחזור השלם באופן מוחלט למצב בו היה קודם חטאו של אדם הראשון, עיי"ש.



עזרתכם חשובה

מתוך הספר "אוצרות אחרית הימים".
מובא לציבור הגולשים ע"י עמותת "תלמי גאולת עם ישראל"
החומר מובא כאן באדיבותו של הרב יהודה חיון שליט"א, מחבר הספר.

את הספר ניתן להזמין בטלפון: 5707894 - 03 .
© 2025 כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ חומר הכלול
באתר זה בשום צורה ובשום אמצעי, לרבות אמצעי אלקטרוני או טכני.

האתר נכתב ע"י